מאין צצו לא זכר
אך לא יכול אותן לשכוח
ספק אם הוא בהן בחר
התנחלו היישר במוח.
הן זרזפו כמו מטר
טורדן, מציק ללא מנוח
זמזום קצוב שלא נגמר
– חיפש מפלט מהן לברוח.
הן קיננו בו כל העת
המו גם בין קפלי חלום
ומיאנו לאור לצאת
אפילו כשפתח חלון
גלגל בהן פנים אחור
ביקש סודן, ליטף, נקש,
קימט מצחו, רבץ לדגור
יבש כמו קש, כשל מותש
ככלות אונו נשא הושיט
אל חיק פייה בקצה העיר
הניפה היא בדיו שרביט
ונבקעו פרחי השיר.