המעיל

בסבתא ונכדים סיפורנו מתחיל
ונדמה כסיפור קצת נדוש ורגיל
פעמיים בשבוע מן הגן אותם לקחה
בילו שלושתם יחדיו בדיצה ובשמחה
ובחורף, בקרה, דרך טבע אנשים
אפודות, סודרים, מעילים הם לובשים.
הסבתא מסתכלת ומפטירה לה כך
המעיל של הקטנטן – הריהו מלוכלך.
אין בעיה,זה פשוט, היא אומרת אל לבה
נושקת לנכדים ומחבקת בחיבה
אשטוף את המעיל ואשפשף כדבעי
כשיהיה צח ונקי הם ישמחו וודאי
אולם לפליאתה
ותימהונה של סבתא
הורי הנכדים בעוז יצאו חוצץ
פן סבתא בלכלוך
תפגע, תשים לו קץ.
האבא התייצב כנגד "המזימה"
נטל את המעיל, קרא: אסור אמא
האימא של הנכד אמרה: בבוא החום
ארחץ ואכבסנו ואייבש עד תום.
חלף לו שבוע חלפו גם שבועיים
והלכלוך במעיל מזדעק לשמים
ויום בהיר אחד מטעם עבודה
האימא נשלחה הרחק אל פלורידה
בתחום המחשבים כינסו שם ועידה
חשוב להתעדכן וגם לרכוש מידע.
וסבתא מן הגן את הנכדים לקחה
הפעם אל ביתה, היישר אל מטבחה
אך קודם בנחישות וחריצות וגיל
הניחה התיקים, קפצה על המעיל.
בערב כשהאב אל המטבח הציץ
אחד הנכדים מיהר לסחוט לו מיץ
הנכד האחר בחש את הבלילה
לאפיית עוגה לכבוד ההילולה.
הנכדים טורחים, כולם בפעולה
וסבתא מנצחת על כל המקהלה.
אך פתע כשהעירה כי המעיל כובס
חמת האב נעורה והוא קרא חמס
מבלי להשתהות את ילדיו תפס
עמם כל עוד בו רוח יצא החוצה, נס.
וסבתא לחלוטין המומה ונדהמת
נותרה במטבח מדוכאת ונכלמת
היא לא פיללה לתגובה כה נרגשת
על מעיל שרוחץ בסבון ומברשת
איך "העזה פנים" וניצלה הטיסה
"התנכלה" למעיל וביצעה בו כביסה?!
הן הייתה משוכנעת למרות האיסור
כשיראו המעיל הצח ההדור
בלי ספק יתחייכו ויקודו קידה
ישבחו: איזו סבתא, ממש אגדה
ואפילו יוסיפו מילה בודדה –
ת ו ד ה.