שבת רביעית בהודו – שבת ראשונה בהאמפי 4.2.2012
יושבת במתחם האינטרנט בבית ההארחה שלי. התמרחתי בנוזל דוחה היתושים (מקווה שגם הזבובים ושאר מרעין בישין יידחו ממני). אני סוף סוף במסע לגמרי בגפי. אפילו התמיכה הפלפונית של אמיר נשללה ממני בשל העדר קליטה של חברת Woodafon שה- sym שלה נעוץ בנוקיה שלי.
הואיל והעברית שלי נכתבת משמאל לימין , המעברים בין עברית לאנגלית יוצרים בוקה ומבולקה. אולי איזשהו ישראלי שיגיע, יוכל לסייע . אכן, נסתייעתי.
ובכן, לאחר שאתמול בהאמפי באזאר, איזור המקדשים, הצלחנו לדלג מעל המהמורות ולנהל שיחת וידאו בסקייפ עם דרור והיטלתי עליו משימת משלוח פריטים חשובים לי מהבית, נובע מכך שאשאר בהאמפי לפחות עד קבלת החבילה. החלטתי להישאר השבת מצפון לנהר הטונגאבהאדרה (שלא יעלה בדעת מישהו שאני זוכרת את השמות) באיזור וירופאפור גאדי, שיותר מקובל על המטיילים כמקום מגורים, ולא לחצות את הנהר (כדי להגיע למקדשים עלינו לחצות את הנהר בסירה תמורת 15 רופי ואם יש לנו מטען יש להוסיף 5 רופי).
אמרתי לעצמי, עלייך לפעול השבת בתחום החברתי וגם ליהנות מהכנסת האורחים של "בית חב"ד" ואולי גם "הלב היהודי". ביליתי את ערב השבת בבית חב"ד. אמיר טעה לחשוב שהם פחות מסיונרים מ "הבית היהודי" בפאלולים. הם יותר. הנשים ישבו מובדלות מהגברים והתפללן ,אפילו עם קידות משובחות למהדרין (אני רק התבוננתי בקידות, אך מבטי גם ריחף בין מילות התפילה).
בבוקר צעדתי על השביל בינות לשדות האורז הירוקים המוצפים מים. גם הדרך המהווה את רחובנו הייתה בוצית הבוקר בשל תיקונים. הטבע נפלא בחיותו פה. מגוון בעלי חיים על גווניהם וקולותיהם שובה לב. ישנם יונקים קטנים מפוספסים בשחור-לבן הדומים לסנאים, שגודלם כחולדה, הנעים בזריזות בלתי תיאמן ובדילוגים כשהם זוקרים אל על את זנבם הארוך. נדרשת מיומנות וזריזות כפיים בהנצחתם במצלמה. בין מבחר הציפורים בולטות מיינות יפהפיות (פתאום מתחוור לך שאכן לא בכדי נאמר בחוג לצפרות שמוצאן של המיינות הרעשניות של ישראל הוא מהודו). ראיתי גם נחליאלי לבן ונחליאלי צהוב וציפורים קטנות חכלילות חזה וכמובן עורבים ואנפות לבנות בשדות האורז. את הדרך חצה לו קוף חביב שהמשיך בטיפוס קליל דרך העצים והסלעים.
לאחר קפה במסעדה "שלי" שמתי פעמי לג'חנון בבית חב"ד , שם אזרתי עוז ליזום סיור עם שתי עלמות ישראליות ליום שני. לאחר מכן נכנסתי בשערי "הלב היהודי". עתה אני כבר מומחית בהבחנה בין שלושת הגופים היהודיים השונים (חב"דניקים, ברסלבים וסתם דתיים בלתי תלויים).
(אמיר ודנה, יש לכם ד"ש חמה משני הבתים פה בהאמפי שקושרים לכם תשבחות.). הלב היהודי מוחזק עתה למשך אותו חודש שהמשפחה נאלצה לעזוב את הודו לרגל תום תוקף הויזה (הויזה תקפה לחצי שנה בלבד) ע"י בחורה ישראלית מהמטיילים בהאמפי בשם הדס, שנבחרה למרות שאינה דתית, ואעפ"י כן ארגנה קריאת פרקי התורה מפרשת השבוע לאחר הארוחה הערבה (שכללה חמין צמחי, סלט עשיר ואורז וכמובן עוגה לקינוח).
ניצלתי את המידע ששאבתי מהדס ויצאתי לתור את וירופאפור גאדי. לפי עצת זוג חביב מגרמניה פניתי לבדוק השכרת אופנים לשעות ספורות. חברו אלי שתי ישראליות ( בת אל -30 וחגית-34). בשל עיקשותו של הבחור שסירב לסגת ממחיר השכרה ליום תמים ( 50 רופי) ולאחר משא ומתן כושל עם בעל אוטו-ריקשה, החלטנו לצאת רגלית לגבעת אנאגונדי שבראשה מתנוסס המקדש לאל הקופים האנימאן. גם תיאו הרומני הצטרף לטיול.
הדרך הייתה ארוכה למדי ויפה ואני ליויתי את התקרבות המקדש הנישא בצילומים המנסים ללכוד הודים ססגוניים בתלבושתם ופועלם (כמו למשל נשיאת ערימת זרדים עצומה על הראש) עם הבקר הרחוץ המוחזר לעת ערב לביתו (מדהים כיצד מעבירים הפרות והתאואים את יומם כראות עינם ובערב חלה התחברות ביניהם לבעליהם). בצלע ההר מותקנות שש מאות מדרגות המובילות אל המקדש. ככל שמעפילים הולך מספר הקופים ומתרבה וזו תאווה לעיניים לעקוב אחר תעלוליהם וטיפוסיהם על המטיילים. בעיקר שובי לב הקופיפים התינוקות הצמודים לאמותיהם ומביטים בסקרנות תוך כדי יניקה בעוברי האורח. קוף אחד סמוק לחיים שזכה בגערתי בעקבות משיכת תרמילי הגיב אלי בפרצוף זועם. במקדש הלבן התפללו הינדים וקול זמירתם נישא בחלל האוויר.
בפיסגה, נאמר לי עוד בצוהרים, תהא קליטה לפלפון ואני שלפתי בשמחה את המכשיר מן הפאוץ', אלא שכדרכם של החיים, דווקא אז כלתה הסוללה. לאחר שדילגנו ברגלים יחפות (אל נא תשכחו, מקדש הודי) בין הסלעים (ואל יקל הדבר בעיניכם, זה די מפחיד) אמרנו לרדת חזרה ואז חדרה לתודעתנו הערה של מטייל שהעפיל נגדינו: האם אתם מתכוונים להחמיץ את השקיעה הגדולה?! אז נשאנו רגלינו מחדש אל ראש ההר והמתנו בסבלנות למראה שמיליוני אנשים ברחבי תבל זוקפים מולו את מצלמותיהם מדי ערב בשקיקה רבה. חתמנו ארבעתנו את טיול המוצ"ש שלנו באוטוריקשה היישר לרחוב בתי ההארחה שלנו. תמה לה שבת יפה,רגועה, עריבה לחיך ומעניינת.