תאילנד

חצות וחצי.
תחילת יום ששי 11.1.2013.
בחדרנו בעיירה מאה סאריאנג.
אורי שלי (העונה רק לשם לוסיו) יושב על מיטתו רכון על צג המחשב שלו. בדרך כלל הוא שקוע בלימוד אינטנסיבי של השפה הסינית שכולל השמעת צלילים משונים שכל שינוי בגובה או משך והטעמה של הצליל מכוונים למילה אחרת. עתה הוא מעביר ומגולל טקסטים עלומים לגבי.
אהה, הוא עובד על האתר שלו הנקרא אקדמיית הצב.
לפני דקות ספורות העלה בסקייפ את אחיו עופר על משפחתו , מה שגרם לי להתמוגג מנחת.
הם נסעו היום לחוות את השלג בירושלים.
איזה יופי.
החורף השנה סוער במיוחד ואפילו דימונה מושלגת ואילו אנוכי מחמיצה את השלג.
אורי כבר מצחצח שיניים ודוחק בי ללכת לישון.
מחר הוא יחזיר את האופנוע השכור (עליו הרכיבני היום בעקבות אמיר ודנה) ושנינו ניסע באוטובוס לצאנג מאי (נסיעה של למעלה מארבע שעות).
כל כך רציתי להעלות תמונה של רגעי ערב כשארבעתינו מתמודדים בהתמדה
בלעיסת סלט הפאפיה שקנינו בדוכן ברחוב.
התאילנדית הצעירה טרחה למעננו, כותשת בחריצות את רצועות עלי הפאפאיה עם שאר ירקות והרבה בוטנים קלויים. מששגתה ברגע של היסח דעת להשמיט לתערובת שרימפס, היה עליה לנקות מחדש את הכלי בשל הוראתנו המפורשת להימנע מכל מרכיב מהחי.
נפרדנו לאחר תשלום 100 באט עבור ארבע שקיות סלט מהמוכרת החייכנית שחברה מלווה אותנו בחיוכו הנפלא.
וכך, ישובים על יד שולחן העץ הניצב על מפלס הבטון בקידמת חדרינו, עסקנו בפעולת לסתות כשאור הפנס החיוור מבליח בחשיכה ואיוושת מי הנהר הזורם למטה למרגלותינו מהווים רקע קסום. הדקל שגזעו בוקע מהבטון לידינו נוטה באלכסון גאה לכיוון הנהר מתנשא בהתחשבות מעל הגג ונושא את אגוזח הקוקוס הירוקים שלו בחיק כפותיו. הגזע חרוץ בגומות שיאפשרו למטפס מיומן להגיע אל צמרתו ולקטוף את פריו .
הגיעה עת לישון.
הלילה כבר לא אקפא מקור כמו אמש.
אני מצויידת בשתי שמיכות.
לילה טוב מטה סאריאנג.