יום ששי שגרתי (למדי)

כבר שבע ועשרים בערב, כמעט שבת, אך צללי הערב עדיין לא נחתו על העולם והיום עודנו מאיר ורחב ופתוח, וזה נפלא ומרחיב את הלב. השבת עדיין לא נתגלתה בהינומת הקדושה העדינה שלה, אך נדמה שהעולם כבר מוכן לקראתה וממתין. רק הנביחות המתמשכות של הכלב בקצה הרחוב קוראות תגר על סדרי בראשית ופה ושם מבצבצים קולות מצהלות ילדים וטרטור מכונית חולפת.
הבטחתי לכלתי לכתוב והריני ישובה אל המחשב ומעלה מילותיי בבלוג שלי.
מזמן לא כתבת שירים- היא אמרה.
אכן, מן הסתם טבילה במעיינות האותיות עשוייה לרענן וללחלח את עטי שייבש.
ולא שנמנעתי מכתיבה. הריני דבקה בקנאות ביומני ומעלה מדי פרקי זמן קצרים את המוצאות אותי, אולם לא באמצעות המקלדת ופעמים רבות גם לא בעודף כישרון.
והרי זכיתי במתנה כה ראוייה ליובל הששים שלי מעופר ואיילת – בלוג משלי.
ובכן, הבה אשרבט מחוויות היום הזה, שאינו יוצא מגדר הרגיל בחיי.
בעלותי על יצועי אמש אחרי חצות לאחר שובי עם דרור ורזי מאירועי הלילה הלבן בתל אביב (בחרנו ב"חמישי בקמפוס" שכלל הרצאות קצרות בנושאים מגוונים בפארק האקולוגי הפתוח במרכז העיר ונהנינו לשבת עם המון מאזינים כמונו על הדשא ולהקשיב בעניין רב), כבר ויתרתי על השכמה מוקדמת.
הגעתי בתשע למועדון הספורט שלי לשיעור פיטבול. אני ממש ממעיטה להשתתף בשיעורי הספורטן בעת האחרונה ובהחלט לא מזיק לעבוד על כל מיני שרירים קטנים ( ולא כל כך קטנים) שאיני מתייחסת אליהם ישירות בהליכותי הממושכות ובשחייתי. בעשר ריקדתי בשורה הראשונה בשיעור הזומבה. זה יופי של שיעור המונחה ע"י מדריכה מקסימה ואני נהנית לחקות את תנועותיה במוסיקה הקצבית והסוחפת.
אני דווקא מרוצה מביצועיי, במיוחד לנוכח העובדה שאני משתלבת למרות שאיני משתתפת בשיעורים לעיתים קרובות. יש לי את זה – אני יכולה לומר לעצמי בלי להשתחצן.
מקלחת טובה ואני בדרכי לנמל תל אביב. חברתי ג'יזל, שהייתה מורתי לצרפתית, הציעה שניפגש שם. נעתרתי למרות שביקרתי במקום ביום שלישי בפתיחת יריד המזרח ועוד שעות ספורות אהלך שם באימון ההליכה שלי. אני אוהבת את חוף תל אביב- תל ברוך- יפו ופארק הירקון.
בעודי מחפשת חנייה נשמע צלצול הטלפון שלי וכלתי איילת הזמינה אותי לאכול עמם במסעדה.
נאלצתי כמובן לדחות את ההצעה, אך שמחתי בה מאד.
כל פעם כשאני מגיעה לטיילת, מול הגשר המקושת המתנשא על הירקון, ולפני נפרשת תמונת מי הנחל על הסירות המשייטות בו, והים, והארובה של תחנת הכוח רדינג ,והאנשים על מגוון פעילויותיהם צועדים ,רוכבים, מתגלגלים, מתפסקות שפתיי בחיוך ואני מרחיבה את חזי בשאיפה חובקת עולם ואושרי אינו יודע גבול.
הצטרפתי אל ג'יזל ודייזי חברתה בקפה ארומה ורוח ים נעימה ליטפה את פנינו בעוד שיחתנו קולחת.