יום שני לקמפוס אילת 31.1.2014
בשבע בבוקר מתייצבים ל"ו צדיקי חוג גיורא (כולל "דן ועד אילת") במקלותיהם ותרמיליהם באוטובוס.
ארבעה בני זוג הסתפקו בייצוג יחיד למבצע עובדה (OVDA ), סליחה עובדה (UVDA).
לאחר 27 ק"מ של נסיעה, כשמבכים את סכומי העתק שהושקעו בגדר המערכת, מגיחים החוצה לתחילת המסלול בסימן עתק (ETEK )- תמילת נחל עתק – גב שהשיטפון כיסהו בחול כדברי דן. כוחותינו מדלגים על האבנים והסלעים, נועצים מקלות לתמיכה וייצוב ומתדלקים בסוכריות לקריץ של מאיר ובעוגת יום הולדת שעידית מעבירה לציון קרבתו של אמנון אל סיום עשורו השישי. דן טורח לציין אותנו, "האנשים הטובים והיקרים", כדבריו, בנתונים פוליטיים וספרותיים. אנו מאזינים לתיאורו הנפלא של מאיר שלו על ציד צבאים (גזלות) על ידי הבדואים.
אנו זוכים לפענוח צורת העפיפונים, גדרות האבן הנמוכות שהטייסים הבריטיים ראו על הקרקע – כך מכנסים את הצבאים. הייתם מאמינים ש-20 סנטימטר ימנעו מהגזלות לקפץ מעליהן, והייתם מאמינים שאנשים השתמשו בטכניקה זו לפני 7000 שנים?
שמות מוכרים כמו דוד בן גוריון, יגאל אלון, משה דיין, יצחק רבין ועוזי נרקיס נקשרים למבצע עובדה וחתימת חוזה השלום עם ירדן.
וגם שמות קצת פחות ידועים, כמו אליהו אפשטיין (אליהו אילת, שגריר ישראל בארה"ב ובבריטניה) וגרינבאום (יצחק גרינבאום, שר החוץ הראשון) עליו הוטל לתת הכשר-פסק הלכה בעניין המבצע.
"כשתגדל, עשה כל מה שיגרום לך אושר ובלבד שלא תהיה לסגן" – עצה שאנו מאמצים מפי אביו של דן ומנידים ראש בהבנה לגבי יגאל אלון שנאלץ לסבול מתסמונת הסגן.
בזכות מבצע "עובדה" מ- 1949 אנחנו מטיילים באילת הישראלית ולא הירדנית. ואנחנו מאמצים את איומו של בן גוריון שלא להתקיף, אך במקרה הצורך – להתגונן בהתקפה. מסובך?? ככה זה בחיים.
היום איננו עוסקים בפולחנים, כמו מקדש הנמרים בו עסקנו אתמול, אולם אנחנו מדלגים כנמרים על מצוקי נחל עתק ומסתייעים בששון בידיות הברזל הנעוצות בסלעים. באמת נמרים. ביחוד אני מתרשמת מן הצועדים נטולי המקלות. כמו חנה, למשל. האם מישהו היה מעלה בדעתו שאיילה קלילה זו כבר דילגה מעבר לשמונה מנייני שנים?
לא רבים הגוונים שמזמן לנו עתק. על רקע הטרשים בגווני החום מרשימה שורת המטפסים הצבעונית שלנו ומפתה להבזיק צילום המשלב את תצורות ההרים. אצבע אלוהים – אכן יקום אדיר בראת ואצבע אלוהים המתעגלת מעל לערוץ הינה אובייקט מושך עין ומצלמה.
השמיים גבוהים וצחים בתכלת שלהם ועבים קלילים צחים מותירים בהם רישומם. אמנם לא רב הירוק, אך בכל זאת ניתן למצוא שיחי מוריקה (מוריקנדיה) וסילון סגולי פרחים.
מוריקה מבריקה סילון קוצני
שיחי רכפתן זכר צהובי אבקנים ואפילו שיחים שעליהם הירוקים הגלדניים עזי צבע. זהו הצלף הסחוסי שניחן בכישרון להטות את עליו כך שרוב שטח עליו יחמוק מקרינת שמש ישירה. הפלא ופלא – צלף זה נטול קוצים, ואולם אינו נטול הגנה מבעלי חיים זללניים. הנמלים שהוא מפריש עבורן סוכר – עברו קורסים במלחמה כימית אצל סאדאם חוסיין ,
צלף סחוסי
אמר לנו דן. הן אלה הנחלצות להגנתו בהתיזן חומצת נמלים על אוכל עשב פוטנציאלי. היזהרו חברים!
נחמד למולל עלים ירוקים של כוכב ריחני וליהנות מריחם העדין.
יהודה שלנו איילה שלוחה. כחץ מקשת מגמא הוא מרחקים. יוחנן המתבונן בתשומת לב על צאן מרעיתו מטיף לי מוסר כשאני חורגת מן השביל: "חכם השביל מן ההולך בו", הוא מצטט פתגם ערבי. יהודה לעומת זאת אינו נכלל בקטגוריה – השביל אינו חכם ממנו וכשאנו מתקשים בטיפוס על מצוקים חלקלקים הוא מושיט לנו קצה מקל לאחיזה.
בצל המצוקים, אחרי שבני מעינו שבעו נחת, מגיע זמן איכות לנשמה. דן משנס מותניו, מושך בחגורתו מעל לפופיק ובעמידת סימן שאלה הוא נושא ונותן עם כוכבת קרית אונו, השחקנית יעל, בקטע ממחזה של התיאטרון הקאמרי ( "מלאכת החיים" מאת חנוך לוין). אכן מגיעות להם מחיאות כפיים.
אנו ממשיכים בדרכנו. אפליקציית ה run keeper שלי הינה הקונטרול להבטחה של דן: 17 קילומטר, והיא מדווחת בקול על מספר הקילומטרים שאנו גומאים וחברי למסע משגרים אלי שאילתות באשר לדיווחי.
בפסגת ההר משתרעים מעפילים צמאי שמש מלוא קומתם על אדמת הקודש ואני מצלמת את יהודה ואת אסתר המסוגלת במנח זה לנהל שיחת חולין קולחת.
מראש מעלה גדנע המכונה גם מעלה תמנע אנו משקיפים לעבר פארק תמנע, מדווחים על הפקת הנחושת במאה 12-14 לפני הספירה וניסיונות חידוש ההפקה בהנחיית בן גוריון.
דן נוקב במספר "500 מיליון" שנה ביחסו אותו לתצורת תמנע. והוא נעזר בספרו של מאיר שלו כדי להדגים עליית שכבות קרקע. בתום ההסבר הוא מצווה על דקת דומיה ואנו מתייחדים עם ההיסטוריה והנוף ואהבת הארץ.
למעלה משמונה עשר קילומטר מציגה האפליקציה שלי וגם של "רעה לנשק", מארג'.
אכן, עשינו זאת, ובגדול.