שעות אילמות 15.2.2015

ככל שנקפו השעות אילמות

הלכו התקוות והיטלטלו

שחוחות ודמומות

פשטו מחלצות והתערטלו

וכסות החששות הקודרת

הוטלה על ודאות כחושה ועירומה

ודאות ששכנה שם כל העת

ספונה, נפחדת ועגומה.

כפתה על עצמה לחדול מלייחל

וכבר החלה אין אונים להתאבל

על מציבה של אהבה חישבה

ימי חייה מתי מעט

בדם לבה כתבה

הייתה אהבה

אהבת סוד

וראו, איננה עוד

בדמי ימיה עלומה מישוב

הלכה גוועה לה לבלי שוב

ואנוכי – לאן?

ביכתה ללא קול

את האובדן,

כל כך נסערת

כל כך אחרת

כיצד נקפד פתיל השלהבת

כיצד תשוב אישה מאוהבת

מתהומות אל על

ומסביבה חלל

לא היה זה מפתיע

הרי ידעה במפגיע

זה יגיע,

זה הכלל.

 

לא תשתקע ברחמים עד בוש

הן כבר צפתה מראש

ידעה שהקץ אורב

ידעה שתתקשה להכיל את הכאב…

 

לפתע בנשף הלילה הופיעו המילים

נדחקות זו על זו תילי תילים

רפות, מתנצלות קמעא

מחתה בגב ידה את הדימעה

השליכה שוב כלאחר יד

מבלי לתמוה מבלי לשאול

את בגדי היגון והשכול

נערכת לגאות מחודשת

בים אהבתה המאוששת