להפתעתה רק דמות אחת ניצבה שם על המדרכה.
היא עצרה ונטלי עלתה. קצת אחרי שש ומחצה. מסתבר שלריסה לא עמדה הפעם בהשכמה המוקדמת ונכנעה לקורי השינה.
בחניון רדינג שוב הפתעה: מספר מקומות חנייה פנויים…
בשבע כבר צעדו על גשר המנעולים מעל נחל הירקון.
כמה מלבב לפתוח את צעידת השבת בהשראת בריתות האוהבים שנשבעו שהקשר ביניהם לא ייפתח, והשליכו את מפתחות אהבתם הנעולה הרחק לתהומות המים הזורמים לים.
האוויר הצח, השמיים המתנשאים מעל המים וספורטאי השחר החולפים על פניהן בקבוצות או ביחידים, בהליכה, ריצה, רכיבה, הרחיבו כמו תמיד את לבותיהן.
בחיוך רחב ובלתי נמנע הן הגבירו צעד לקריאת הזינוק של ה run keeper – activity started !
התוכנית הייתה ברורה: הפעם יקדישו בדיוק שלוש שעות להליכה, למען לא ישתבש ההמשך המתוכנן ליום שבת זה.
שכשוך הגלים הנשברים אל החוף היווה מוסיקת רקע נפלאה מוכרת, רווייה באלתורים מתחדשים. כמה טוב להסניף את האנרגיות האדירות האלה אל הריאות והלאה לחלחל לכל תא ותא בגוף. ברקיע הגבוה התנהלו עבים אפורים משקיפים אל הטיילת כחוככים בדעתם אם לפתוח חרצובות לשונם באי אלו ממטרי עוז. הן יקבלו את החלטתם בהבנה. הטבע על שפעת גווניו הדביק אותן בחדווה. הפעם אומנם לא ישלבו אינטרוואלים של ריצה, אולם יחד עם זאת לא יניחו למהירות לנסוק מתחת ל- 6.3 קמש.
שוב הגו במשאלות שהיו משותפות לשתיהן, להעתיק מושבן תל אביבה, שעבורן הצטיירה כחוף ים וגדות נחל רוחשי פעילות נמרצת לגוף ולנשמה. אילו יכלו להתעורר בוקר בוקר היישר לחינגה הזאת…
היא שאפה את האוויר הטוב מלוא ריאותיה וחשה את עוצמת התחושה הקסומה שנחתה עליה מאותה שבת מרוממת מלפני חמישה שבועות. הוא מילא את ישותה. החליקה באצבעה על צג הפלפון הנייד לתור שמא נתווספה הודעה שלו. מילותיו האיצו את פעימות לבה, קל וחומר כשנכתבו בספרדית. Querida – הוא היה פונה אליה והיא הייתה משיבה באותה מטבע לשון: יקר שלי והייתה מגוונת: אהובי, האהבה שלי… אכן, לא ידעה את נפשה.
וכשלבה היה עולה על גדותיו, כל כך כמהה לצעוק אהבתה קבל עם ועולם, לשתף אחרים באושרה…
העלתה תוך כדי צעידתן את סיפורו של סומרסט מוהם הנקרא רעיית הקולונל בפני נטלי. סיפור זה, שליווה אותה ממש מראשית התפנית הזאת בחייה, היווה מקור להזדהותה. לא בכדי צץ לו אז הסיפור הזה. היא חשה שכמעט בה מדובר. היא גלגלה אותו על פרטיו ובעודה מסיימת, הפתיעה אותה תגובתה של נטלי. היא גילתה שסוג כזה של התאהבות היה גם לה. זכרה שנטלי שיתפה אותה בעבר בחששותיה מקשר עם גברים בעקבות ניסיונה הגרוע עם בעלה לשעבר. היא סיפרה על רגש שניעור בה כלפי גבר מסוים, תחושה ששבה ועדיין עולה, למרות שלא הובעה לא במילים ולא במעשים.
מן הסתם נועד יום זה להיות יום של גילוי לב. עם לריסה, מן הסתם, זה לא יכול היה להתרחש.
למשמע הדברים נתחייכה בליוויית אנחת רווחה: סוף סוף ניתן לה פתח לפרוק החוצה את סיפור אהבתה שלה מלבבה העולה על גדותיו.