הן ידעתי שלא תאריך ימים
על הלילות – אין מה לומר
וודאי מעבר לתחומים
כמו בחגים – אתה מנוכר.
שמרן – היצגת עצמך
ואני בתמימות נעתרתי
נאמן בתמים למשפחתך
ואני – במה הרהרתי ?
מדוע נהיתי אחר המילים
לא ניתקתי מראש מגעים
ועתה תועה בין הצללים
אחוזת אהבת עיוועים.
זו אהבה גדולה ממך
גדולה מכדי להימשך
זו אהבה שנולדה לגווע
אהבה שסופה לדמוע.
המילים שלך – גיצי לבבות
שבבים מבזיקים מזיני בערה
וכשאתה נאלם, נחנקות שלהבות
ולבי מצטמרר וקופא בקרה.
או אז מזדחלים הספקות
מחשבות אפילות מעיקות
ואני אפופת חרדות
רואה צפונותיך חידות
מה לי מרחב בעולמך
דחוקה בין עבודתך ומשפחתך
היכן מקומי בתמונה
מתייסרת, זנוחה, מעונה.