נִקְשַׁרְנוּ יַחְדָּו בִּיְתָרִיםשֶׁל עֶרְגָּה
שְׁבוּיִים בְּמַסֶּכֶת שִׁכְרוֹן מֻפְלָאָה
נוֹצַקְנוּ כְּרוּכִים זֶה בָּזוֹ בִּמְזִיגָה
גּוֹמְאִים לִבְלִי קֵץ זֶה מִזּוֹ הַנָּאֶה.

אַתָּה כְּשֶׁדִּבַּרְתָּ, אָמַרְתָּ תְּשׁוּקָה
מְשִׁיכָה עִלָּאִית בֵּין אָדָם לְחַוָּה
אֲנִי לֹא הִרְפֵּיתִי בְּקוֹל, בִּזְעָקָה
הֵן זֶה הַמֻּנָּח אֲשֶׁר שְׁמוֹ אַהֲבָה.

כַּמָּה סְכָרִים אַתָּה לִי בָּנִיתָ
בִּמְכֻוָּן אוֹ בְּלֹא הַבְחָנָה ?
כַּמָּה שְׁתִיקוֹת אַתָּה לִי עָנִיתָ
בְּחוֹמוֹת וּמִתְרַס הֲגָנָה ?

חָתַמְתָּ אֶת פִּי בִּנְשִׁיקוֹת
לַמִּלִּים הֵן חָשַׁקְתָּ שְׂפָתַיִם
כִּי רַק בִּשְׁמָן שֶׁל תְּשׁוּקוֹת
נָשָׂאתָ אֵלַי שְׁבוּעָתַיִים

וַאֲנִי כֹּה שָׁאַפְתִּי לָעוּף
לְהַמְרִיא בִּסְעָרָה מַדְהִימָה
מֵעַל וּמֵעֵבֶר לַגּוּף
אִוִּיתִי לִי גַּם נְשָׁמָה.

חָשַׁשְׁתִּי שֶׁמָּא לִשְׂחוֹק
הָיִיתִי שׁוֹטָה וְנִמְהֶרֶת
אָהַבְתִּי אוֹתְךָ לִבְלִי חֹק
הַאֻמְנָם רַק הָיִיתִי עִוֶּרֶת?

כְּאִישׁ עֶקְרוֹנוֹת נֶאֱמָן וּמָסוּר
נִסִּיתָ בְּכוֹחַ לִדְחֹק מִן הַלֵּב
לוֹמַר אַהֲבָה מְבַעֵת וְאָסוּר
פֶּן יָעִיק הַמַּשָּׂא, פֶּן הִנְּךָ מִתְחַיֵּב

כַּמָּה סְכָרִים הָיָה עָלֶיךָ לְנַפֵּץ
חוֹמַת בִּצּוּרִים נְחוּשָׁה וְעָבָה
קָשֶׁה לְהוֹדוֹת, אֶל חֵיקְךָ לְאַמֵּץ
מִלָּה כֹּה קְדוֹשָׁה הַנִּקְרֵאת אַהֲבָה

גִּלִּינוּ מַטְמוֹן שֶׁל אֹשֶׁר צָרוּף
יָקָר אַךְ נִסְתַּר לִבְלִי עַיִן שׁוֹזֶפֶת
נִסְחַפְנוּ בְּזֶרֶם שׁוֹצֵף אֶת הַגּוּף
וְהַנֶּפֶשׁ כָּמְהָה בִּפְלִיאָה מְרַחֶפֶת.

תּוֹדָה, אֲהוּבִי, שֶׁהִצְלַחְנוּ לָגַעַת
מִתְבַּסְּמִים בְּסִפּוּר אַהֲבָה מְיֻחָד
גַּם אִם אֲבַכֶּה אֶת עַצְמִי פֹּה לָדַעַת
הוּא נָצוּר בְּקִרְבִּי עַד עוֹלָם, עֲדֵי עַד