וכשהגעת מחיתי הכול
כל הכעסים
התיסכולים
ההחלטות…
ביקשתי לגעת
לבדוק
לדעת
האם? ועדיין?
ביקשתי לחבק.
יש לך אודם?
שאלת
ואני דווקא קודם
חייכתי בקריצה
כשפשטת חולצה
ביקשתי לנשק
את כתפיך, צווארך
לחוש בשפתיי את עורך
לפסוע מעדנות
במורד גבך, איש
לסייר בכל התחנות
להתמכר ולהרגיש
את כל כולך…
כשהגעת שכחתי הכול
כמה מיהרתי לשכוח,
כל החסכים
התיקולים,
השיקולים,
ההנמקות…
שכחתי את הקור
זנחתי את הנחישות לגמור
שכחתי לחשוב מה חשוב
ונחפזתי, כה נחפזתי לשוב
ואתה – פגוע לא מכבר
המום פתאום מן האחר
ממש כפי שאיויתי, ואפילו יותר
אתה שהלמת בי בלי דיי
בשקט, בשתיקה צורבת, כואבת
שוב הפקרת בין ידיי
את גופך הנהדר
וכשראשי מיטלטל על כר
לך לחשתי: אהוב יקר.