להתייפח בדאבה
להרטיב את הכרית
הייתה זו אהבה
לבטח חד סיטרית.
הגעת אל השוקת
פשוט כדי לשתות
אני כמו תינוקת
רציתי לקוות.
נגלו כמעט שמיים
כמעט לטוס אל על
הרמת שתי ידיים –
צחוקו של הגורל.
הראש אמר: חדל!
הלב ביקש לו עוד
אוצר גנוז – חבל
ללכת ולמעוד.
לא איצטלת החג
בין שתי זרועות אהוב
הקסם פג…
ועצוב…