מרוקנת אותך מלבבי

מרוקנת אותך מלבבי
אדם שהיה לי אהוב
שואבת אותך טיפה אחר טיפה…
הם אומרים לי: באמת, מגזימה
הם העיוורים לאושר
מליצי יושר
לא לי, רק לך
כביכול הם תמיכה:
אינו יכול…זה ברור…
מן הדין כך יהיה, כך סגור…
אך אני נחושה לי אומרת:
גם אני כמותך מסתגרת
באותה החומה או דומה
בחובה התבצרת אתה.
שניתי פעמים אינספור
הן תזכור,
גם ממך מעולם לא כיחדתי,
ראה בי בבואה באפור,
השתקפותך שלך.
אינני נצרכת לך, איש,
אתה לא פחות לי נצרך.
כשאינך, יקירי, בי מרגיש
גם אני לא אבכה אתייפח…
כשתמטיר לי מילים אחדות
בי ירטיטו זרמים רעידות
יבתקו התפרים בחומה
יפרצו  תאוות מתנומה…
אולם לכשתחדל אתה אני אשאב
וספינת אהבים תתרוקן מתכולה
את כל שאהבתי כבר לא אוהב…
היא תטבע למצולות חלולה.
לכשתיבש לשונך ייבש לבבי
ורק בקרקעית יוותר לו משקע
עד ערירי, אבק נשיקה
שריד אהבה מדהימה
רבת עזוז ועוצמה
שניצתה באחת
אך דועכת אט אט
משתופפת חפויה בלאט
מתפוגגת לה נדמה
עלומה לנבכי אדמה…