דוביק

דוביק, אתה שהיית כל כך
איש ערכים, חבר וגם אח
עלית אלינו, נגלית מאוב
לעורר את כולנו, לזכור, לאהוב.

אט אט נתקבצנו הסרנו אבק
הרגשנו פתאום חלקים במשחק
כל חלק בפאזל הוא עוד זיכרון
אנחנו למעלה, אתה בארון.

נשאבנו סביבך סמוקים להוטים
מכל קצות תבל הן תמשוך בחוטים
זוכרת, שאפת עולם להיטיב
נותרת צעיר והפצע מכאיב.

דוביק, אתה שהיית, אתה עוד הווה
כל איש מעימנו אותך עוד חווה
פתאום מסתכלים מביטים לאחור
ויש בשביל מה, ויש מה לזכור.

הגענו אליך הבאנו פרחים
דמעות מלוחות והרבה חיוכים
תודה, בזכותך שיישרת הקו
הלכת מזמן,  לא היה זה לשווא.