פתע כשעולה את על יצועך מרוטה
והשעה כרגיל מאוחרת
אין מול פנייך אפילו טיוטה
והוא – כן כתב, את נזכרת.
כתב הוא מילים מלבבו הרוגש
קשר לך כתרים של חיבה
יגע וטרח ללבות בך האש
ובך – נאלם המבע.
נכון שהכלת עניינים וטרדות
נכון שהיית עסוקה
נכון שפנייך הרחק מועדות
שרויה את בתוך מועקה.
אך כל הסיבות לא יצדיקו גברת
בצער אני מתוודה
סלח כי הייתי, הייתי עיוורת
חסרת נימוסים ותודה
אשלח בשעות הקטנות זה המסר
אליך, יקר לי, אהוב
נעמת מאוד לי, אחוש את החסר
הינך בחיי כה חשוב