אחות לי קטנה מפונקת
אותה על כתפיים נושאים
אני רק אגע, היא צועקת
עימה אי אפשר, לא נעים.
אליי הקטנה סתם נדבקת
אין פרטיות לי איתה
אל חבריי היא נדחקת
נמאס לי, אני בשביתה
.
תמיד היא כל כך מעצבנת
תמיד בשבילה לוותר
כשאימא ביצה מטגנת
שלה צהובה עוד יותר.
אין ארוחה שחולפת
בשקט ללא קורבנות
כפית באוויר מתעופפת
ואבא כועס על בנות..
היא מתבכיינת, צורחת
בטני כבר… סובלת רעב
החוצה אני הבורחת
מנחת זרועו של האב.
אמא מוסר לי אומרת:
היא חולנית חלושה
ואני בלבבי לי סוברת:
זו משימה קצת קשה!
להשגיח עליה צריכה
אני, האחות הגדולה?
מי יתן עבורי קצת תמיכה
יפטור, ישחרר מעולה?
הם חושבים כמה טוב לי שיש,
אחותי היא ממש מתנה
ואני לי רק רוצה לבקש
להיות האחות הקטנה.