בוקר עצוב זרח על תמר
בלי מצב רוח, בלב רע ומר.
תמול עם פיות עוד ריקדה, ריחפה,
לפתע הכול התהפך וקפא,
ואין היא זוכרת מי מה אמר.
מלכת הכיתה היא הייתה בלי ספק
הורתה איך לפעול.. ועם מי לשחק
בכל הפסקה לה ציפו אוהדים
היקיפו אותה הם מכל הצדדים…
ועכשיו בפינה קר וריק…
רק הוציאה מפיה מילה כמו פקודה
כולם כמו צבא התייצבו לצדה
והצו כבר היה במהירות מבוצע
בלי כל היסוס ובמלוא תאוצה…
אך עכשיו מאחור לבדה…
בחבל שיחקו ואולי בקלפים
החביאו לנועה בחוף כפכפים
הצמידו פיתקה על הספר של מור
"אני ראש של דג או זנב של חמור"…
כינו את עצמם אלופים…
עתה סביב ענת הם כולם שוחקים
אותה במבט קט אינם מזכים
ודווקא היום היא כל כך השתדלה
מאימא ביקשה את אותה השימלה
עם קישוט של סרטים ירוקים…
פתאום על ידה מישהו מתיישב
חושבת, נדמה לה, קוראים לו יוגב
מושיט מדבקה וגם בול משומש
לוחש לה "שלום" בחיוך מבויש…
והלב שכאב מתרחב.