זכרתי במעומעם
אם בכלל זכרתי
שם לבדי
רועדת בלילות.
כל לילה כאן בקרב אחיי
כדרכי מאוחר משרכת דרכיי
אני נפעמת ממש
נדהמת מחדש
לחום גופך.
חום גופך קרוב.
נוברת ברכותו, בקרביו,
מתכרבלת בקרבו וסביבותיו
חותרת למזיגה ללא קרב
נספגת שלווה בקירבה
שלובה
אהובה
אגרופיי נטמנים במחילת שחייך
רגליי משתרגות באופעי רגליך
ןסנטרי נטמע במכמונת צווארך.
כל לילה אני פולשת לחלומותיך
בברכה, פשטות רכה,
בלא סיסמה, ללא חימה…
נטענת בך, מוקרנת ממך
נדהמת בשנתך
איך ידיך חמות עונות
מוכנות
לגופי.
תזזית בהונותיי
ויונים טעונים
שוטפים רצים גודשים
שדותינו הזרועים
כאילו הווייתך הווה הווייתי
כאילו לא נבדלת
כאילו לא נרדמת
כאילו רק חלום בלהה
אותם לילות חלומים
של צינה.