חסרת תקנה
יודעת שאתא הזמן
יודעת שכבר אחרי
יודעת שהבטיחה
לעצמה
ועודנה בבגדיה
על שפת יצועה.
ולא, לא תיגמל
מתאוות המילים…
לא תרפה,
והן נוטפות לה טיפין
עם המחוגים
ועוכרות רעננות בקריה
וטורטות את עיניה
ועומסות על עפעפיה,
בעוד העיתון נטוש
והספר זועק באלם,
מיותם.
חסרת תקנה.
שוב יכבדו שמורותיה
עם שחר חדש
שוב יתחמץ בה לבה
על ניסיון נואל
לדלוק אחר השעון.
ותחפש היא ניחומים
בידיעה מעורפלת
שתמיד יימצאו
שכמותה…
שתגמור אומר
להיות לעצמה
סלחנית
ותלאט לעצמה:
כזאת אני,
חסרת תקנה.
כזאת אני,
על התמכרויותיי
למילים…
ולך, הקרידו,
שאימצתי לי
אל לבי,
אל גופי המתאווה
אל נשמתי…
חסרת תקנה…