העמידה עצמה
מבעד לאישוניו
במרכז חייו.
פרשה כנפיה
כאותם קומורנים שחורים
ניצבים על צוק
בלב הגלים המתנחשלים..
ניערה את הקצף
טיפטיפות
כמעט ממריאה
וחוזרת בה…
והתמונות נפלו
על רגעי הביניים
שבין.
אחזה בציציות ראשה
להינשא ללב מילותיו
חמות ולוטפות
ולא ידעה
אם לא דבקו רגליה.
ובין שמים למים
בין אופל לשחר
מעבר לתריסים
מוגפים קימעא
לא ידעה
כמה תכים נתפרו
וכמה נפרמים
כמה חלומות נרקמו
וכמה יאבדו
לתהום הנשייה
בטרם תדע כי
אי מי משה.