מול עיניו עוד ניצב הוא הילד של פעם
קטן ובודד מול עולם מבוגר
עלבון בנפשו ובגידה וגם זעם
חושק הוא שפתיים קורא הוא תיגר.
הילד ההוא הרגיש הכמה
לחום וחיבוק וגילוי אהבה
מצא לו אישה אך עודנו תמה
על זו הקירבה בין אדם וחוה
על המישמר עוד אוחז הוא בנשק
חושש מאיום וחרדת נטישה
מקיש בהיסוס לפתחו של החשק
גבר בוגר הצמא לאישה
עלי זרעו בחירוף הוא יגן
כל מטלות משפחתו על הגב
לא יחרוג סביב נפשו ייעגן
הוא ימסמר את מסגרת חייו
גבר חובק לו אישה בדחילו
בין הסדינים נפלאות מחולל
הוא מצטיין אך עדיין כאילו
ילד נבגד ומסוגר משתולל
איך יתכן שהילד של אז
קופא בקרה בתלאות הקיום
צמח אף על פי כן לגבר נועז
עדיין רואה רגשנות כאיום?!