מכמיר ונלעג

באיזשהו מקום כבר ידעתי
שזה עלול להתרגש.
בטרם התרחש
כבר הבנתי
איך זה עלול להתפרש
אך עצמתי עיניים
ונתתי דרור
והתלהבותך
סימאה ביתר שאת
את עיני ההיגיון
הדחוקות
והייתי משוחררת
והיית מאושר
והייתי שבעתיים
מאושרת.
וכשהיגיעה הדממה
כפי שהיא מגיעה
אצלך משום מה
אחרי פסגות,
לא היה צורך
במילים להגות.
הם פרצו כהרף
שוחרים לטרף
ומילאו את הריק
ועולמי נתהפך
והעיק
ובקרבי התמיר
הטהור למכמיר
ומה שחגג
היה הנלעג.
וחשתי בך חיל ורעדה
בריגושך מקדם ראיתי סלידה.
בעיני גם אתה
על עצמך הסתכלת
ובמבט זה לאחור

כבה לך האור
וריגושך נבוך
טימא את כל הזוך
ולא אהבת
את שהגבת
ובמקום שחוק
איוית למחוק
ממרום הסולם
החלקת ניכלם
ובשתיקה האילמת
הייתי אני נכלמת.

פורסם בקטגוריה querido. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *