אפילו לא הכית על צור, משה,
נבל חציר, המטה כבר קמל
הבטחת לחפש פיתרון שיקשה
טבעה סירתך הרחק מנמל…
ידיך שילחת, הארץ לתור בה
חפנת רכסיה, חתרת רזיה
אתה שהיית לאב גם לסבא
ממך נמנע להגיע עדיה.
וכל העם לא רואים הקולות
ורוח הקודש אינה מנשבת
ואין נצורות ואין גדולות
והרף הקדמת את זו הרכבת.
כל כך התאוית, לדעת חשקת
וזלפו טיפותיך… תקווה נכמרת
שכיות אהובה אין אונים חמדת
וטמנת כלימת כמיהתך הנמהרת.
אתה לא חדלת להצהיר אהבות
שנית, שילשת "הינך בת מזל"
וטרחת, אך קשה כבר פועלך לקוות
ופס יבול קצירך לכובד עמל.
אפילו לא היכית על סלע, אחא
שעטת בטירוף כרוח עיוועים
תאוותך בקלונה נותרה בידיך
והעם את הקולות אינם רואים.