ודווקא המסרונים
הם הם המזינים
והמילים הנשפכות
כמטר רביבים
מנחות ומאחות
נקודות וקווים.
ואני מהלכת
משתרכת
אחריהן
ומלקטת
לקט שיכחה,
וטובלת בחן
ומקשטת
ומעלה מינחה
וגוזלת רזים
לחרוזים.
כי אין לו ללבב
העולה על גדותיו
אלא להשיל מעליו
משא געגועיו.
ורק לפעמים
כשנחה עליו רוח
והוא עצב או זחוח
הוא מפשט מגלימותיו
ומשגר פרי הילוליו
אל מושא אהבותיו
אולם במרבית ימיו
הוא טומן בגנזכו
את יצירי רוחו
וכשהוא מתעורר
בין פסקי חלומותיו
הוא מתגנב לו ונובר
ומהפך ומשפר
ומצרף לאוספיו
אל לקט כיסופיו.