הבוקר הוא היגיע

הבוקר היגיע כטל משמיים
ברוב תדהמה שיפשפתי עיניים
כמה כמהתי,
כמה ייחלתי 
חלמתי אוויתי פיללתי…
כמה דמעות שטפו פניי לריק
כמה עיקש היה ומעיק
אזרתי את כל כישורי השיכנוע
תבעתי בעוז, גם בלחש כנוע
היצבתי יתד באותה שאלה
נחרך לבבי ועשן בי עלה…
דבר לא הועיל ואפסו נימוקים
הוא עמד במריו נגד כל החוקים
ידעתי תיסכול  ומפח וגם סער
חרצובות לשוני השחזתי כתער.
הרחק בנכר מעבר מדבר
דומם הוא נותר ולא נעתר
התריס הוא כלפיי, ביצר במלוא און
נקט בתרוץ לכאורה היגיון
ופתע זה קרה
ללא ענות גבורה
הבוקר התרחש
וכבר היצית בי אש.
אומנם… הוא רשם והוסיף אזהרה
והסכמתי לו חיש בששון ונהרה.
מבטיחה בזהירות שלא אקפל
ובכל מאודי לכבדו אשתדל
אומנם…אבל… וזאת עלי לדעת
לנהוג בהיגיון ולא כמשוגעת
לחזור ולשנן היטב לבל אשכח
"אינך יכולה לקפל אותי לך.."
איני יכולה…? הרי כבר התרצית
אהבתי לך ניעורה ולא מתה…

הוא היגיע בבוקר לפתע ניגלה
כתוב בקצרה לא גלול במגילה
וקפאתי במקומי ועצרתי מלכת
פורקת אנחת רווחה ממושכת
וקראתי שנית לבל אתאכזב
אכן לי כותב הוא, אותי הוא אוהב.