באיזשהו מקום כבר ידעתי
שזה עלול להתרגש
בטרם התרחש
כבר הבנתי
איך זה עלול להתפרש
אך עצמתי עיניים
ונתתי דרור
והשיגיון
סימא ביתר שאת
את עיני ההיגיון…
הייתי משוחררת
והיית בשמיים
והייתי שבעתיים
מאושרת.
וכשהיגיעה הדממה
משום מה
אחרי פסגות
לא היה צורך
להגות.
הם פרצו כהרף
שוחרים לטרף
ומילאו את כל הריק
ועולמי שנתהפך
העיק
ובקרבי התמיר
את הטהור למכמיר
ומה שקודם חגג
היה לנלעג.
וחשתי בך רעדה
וריגושך היה לסלידה.
על עצמך התבוננת
מעבר לכתף
לאחור
ולא היה שם כייף
ולא מצאת אור.
וריגושך נבוך
טימא את כל הזוך
לא אהבת
את שהגבת
במקום השחוק
איוית למחוק
וממרום סולם
החלקת נאלם
ובשתיקה האילמת
הייתי אני נכלמת.