ושוב כשהופעת
נישתהנו זה מול זו על הסף
בלא מילים
ושוב נמשך אליך
חוט הלב אשר נכסף.
ביקשת לשטוף את הזיעה
והבאתי חיש מגבת
וצמצמתי את עיני להתבונן
עמוק לפנים האיש,
אשר אני אוהבת,
ואין…
אמרת "אי אפשר"…
ואני אותך רציתי
מאושר…
וסיפרתי לך את התמונות
וטרם תמו הפירות
מן הגביע
נטלת את ידי לעוף
למקום בו גוף אל גוף
אומר יביע.
והיה נעים לחוש, ונעים להתלטף
ולתת לאיברים לזרום ולהיסחף
ולחשתי באוזנך בתוך הסערה
שוב ושוב עד כמעט זרא
תילי תילים, תילי תילים
אותן מילים…
ואתה לי שתקת
כמו תמיד
אותן שתיקות…
רק גופך לי סח
כמו תמיד…
ושאלתי אם אתה שלם
ושאלת: מה את
חושבת?
ולא ידעתי בלתי אם:
אני אוהבת.
וכשאצה דרכך ללכת
נותרתי לי מרוככת
בלא מחשבה
רק לבי לך מלא… אהבה.