צהריים טובים לך. מן הסתם את כבר באוויר בדרכך חזרה ארצה.
רציתי להוסיף ולחזור על אשר כבר מסרתי לך הרבה.
גילית לי את עולם האהבה ההדדית, המשוחררת, המלאה.
זהו עולם אשר רק ניגלה לי בדברי ספר ובהתאהבויות ילדות ונעורים, כאשר רציתי בנערות במעין עיוורון ודבקות.
מאז היותי בוגר, התבונה קנתה לה אצלי חלק ונחלה וגברה ורמסה את כל השאר.
תבונה אשר מבלעדיה אנא היינו מגיעים.
ובכל זאת, שילטון הותיר תחתיו חלל ריק, חלל עצור, אפילו עצוב, אשר לתדהמתי הכיל בתוכו את זיק החיים, או לפחות ניצוץ נוסף.
את הניצוץ הזה נטלת והפכת לשלהבת מאירה ובוהקת.
כעת דרים בתוכי שניים. האחד, ממשל ההגיון וידיעת הנכון. השני, ממשלת האור וידיעת הטוב.
שניהם בתוכי אך כל אחד מהם במשכן אחר.
צהריים טובים לך בארצנו החמימה.
אקווה לראותך בקרוב.
וכעת הייתי מתעלס איתך בשימחה.
– נחתתי זה עתה, אהוב.
– וכפי שבוודאי תבחין , שיבצתי דבריך לחרוזים. אוהבת אותך, שליט התבונה וגם אזרח הרגש.