כשהעולם כל כך
רענן וצח
ומתנער בתנופה
אחרי הסופה
ודמעות תמרורים
נטפי עבים שבורים
מסתלקות בדהרה
על רוח סערה
מטהרות שמיים
להשתפכות קרניים
בהירות, שקופות
עזות ומחוצפות
וגלים פרועים מלוכלכים
מסתערים דרוכים
משתוללים קצופים
אלי סלעי חופים,
אני עושה לי דרך
בין מטמונים חסרי ערך
ופסולת פלסטיק ושברים
שהים שלה מתהומות והרים
הקיא ממצולות מעמקים
סחף ממרחקים
אל חוף מבטחים,
ואינני יכולה שלא
להרחיב שפתיים
והלב לי מתרחב
שבעתיים
וכך לי מהלכת
מחוייכת….
מטוס בשדה התעופה
מכריז על קץ סופה
ואני נאחזת
שמחה ונועזת
בחיים
ושואפת עמוק
אהבה עד בלי חוק
ומרגישה
פשוט אישה.