מתבוננת בדלת הנסגרת
עוד שכורת אהבה,
ויודעת
גם הוא כבר הולך ונסגר.
והיא בכותונת נשארת
מרוקמת שלווה
מתעתעת
עוד מעט -והוא מנוכר.
וכמי ששד כפאו
הוגה תודת נימוסין
ומלקט לבאות תירוציו
ואפילו לבד בתאו
מעבר לימים בסין
ידחקנה מהירהוריו.
עוטה קורים ומתגלם
עייף תשוש ומפורק
לא ישתף אותה
במבצרו ספון שלם
ללא אוויר ללא ברק
הוא ישתחל אל המיטה.
והיא רואה ועיניה כלות
איך הוא מפר סידרתי הבטחות
ונוכח השקט שלו היא דוממת.
ורק בשובו מעיזה העלות
היא האישה משביתת השמחות
שאלות תמות מקוממת.
ופתאום, ראו נא הפלא ופלא
האיש השפוך בכל זאת יכול
ומצרה היא עתה על כל אלה
דומיות השבת והחול…
ואולי דווקא
טלטלה
מכה רכה
מילה
שלה
הייתה יכולה
לקדוח לה אשנב
בחומת שתיקותיו.