אהבה את הקול שהמתיק באוזניה
שמחה במילים שגם לו יקרות
נתנה יהבה אל האור לפניה
אמרה אל ליבה: זה יכול לי לקרות.
דבקה אל גבו והרוח לוטפת
חייכה אל עיניו וחיפשה שם תקווה
חשבה הוא אהוב והייתה מרחפת
רצתה כדרכה להכריז אהבה.
קידמה יום חדש ברפרוף של ברכה
ציפתה תגובתו וליבה השתוקק
ניסתה בבדיחות, נדהמה כשדחה
מפרש דוגיתה מכווץ השתתק.
חשרת עננים את יומה האפירה
היה חיוכה סגרירי וכבוי
היכן הוא האיש שחשבה שהיכירה
איה הוא הרגש, היכן הוא חבוי.
אזרה כוחותיה ניתקה מהעצב
הרחיקה נפשה ממיקסם ובדיות
לא איש תעתועים לה יכתיב את הקצב
הקיצה אל שחר נטול אשליות.