כַּמָּה טוֹב שֶׁכָּךְ סְתָם, כַּמָּה טוֹב שֶׁפִּתְאוֹם
הַלֵּב מִתְמוֹגֵג לוֹ שָׂמֵחַ לִפְעֹם
וּמַגְבִּיר אֶת הַקֶּצֶב עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו
וְצוֹבֵט אֶת עַצְמוֹ וּמַרְגִּישׁ מְאֹהָב.
וְלֹא כִּי צְרִיכָה אַתּ, וְאֵין זוֹ חוֹבָה
אַז אַתּ לָעוֹלָם תְּשַׁדְּרִי אַהֲבָה.
לְחַיֵּךְ לֶחָלָל וְלִשְׁלֹף מִבִּפְנִים
זיכרון שֶׁשָּׁוֶה לָךְ רִבּוֹא מַטְמוֹנִים.
כַּמָּה טוֹב שֶׁכָּךְ סְתָם וּבְלֹא כָּל סִבָּה
נִדְלַק בָּךְ הַמֶּתֶג – הִבְהוּב שֶׁל חִבָּה.
וְלֹא כִּי צְרִיכָה אַתּ, וְאֵין זוֹ חוֹבָה
אַךְ אַתּ לָעוֹלָם תְּשַׁדְּרִי אַהֲבָה.
גּוֹאִים בָּךְ גַּלֵּי חֲמִימוּת נֶהֱדֶרֶת
ואַתּ כְּבָר יוֹדַעַת: אֲנִי מְאֻשֶּׁרֶת
וּסְתָם בְּלִי כְּלָלִים וּסְתָם לְלֹא חֹק
תָּנִיפִי יָדַיִם, תַּשְׁמִיעִי קוֹל צְחוֹק
וְלֹא כִּי צְרִיכָה אַתּ, וְאֵין זוֹ חוֹבָה
אַךְ אַתּ לָעוֹלָם תְּשַׁדְּרִי אַהֲבָה.