כבר נדמה שהרמץ כבה
כבר נדמה שהרמץ כבה
ובינינו מדבר וישימון
כבר נשכח המושג אהבה
ונדמו צלילי פעמון.
ולפתע אתה ממרחק
משגר לי מילת כיסופים
ואני קובייה של משחק
טורפת פתאום הקלפים.
פירורי אותיות לי תשליך
וגופי משתוחח ללקוט
וחוזר מחדש ההליך
של הדם ההולם ברקות.
אז שלהבת ניעורה לבעור
ואתה שוב ספון בלבבי
והחושך נמלט מן האור
וקולי שוב לוחש "אהובי".
חיבוק אחד קטן
חיבוק אחד קטן בלבד
אחד, ואני מסודרת
חיבוק קטן רציף לעד
קטנטן, ואני מאושרת.
כבר אמרו לפניי ואחריי יספרו
גדולים וקטנים בכל ארץ
ירקמו בלבבות או בקול יזמרו
בלחשים או אוליי במלוא מרץ
ואני הקטנה כמו כולם אייחל
פתקתי אל הכותל דוחקת
אחרוז בשירים או אפנה אל האל
בחיבוק אינסופי מסתפקת.
כַּמָּה טוֹב שֶׁכָּךְ סְתָם
כַּמָּה טוֹב שֶׁכָּךְ סְתָם, כַּמָּה טוֹב שֶׁפִּתְאוֹם
הַלֵּב מִתְמוֹגֵג לוֹ שָׂמֵחַ לִפְעֹם
וּמַגְבִּיר אֶת הַקֶּצֶב עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו
וְצוֹבֵט אֶת עַצְמוֹ וּמַרְגִּישׁ מְאֹהָב.
וְלֹא כִּי צְרִיכָה אַתּ, וְאֵין זוֹ חוֹבָה
אַז אַתּ לָעוֹלָם תְּשַׁדְּרִי אַהֲבָה.
לְחַיֵּךְ לֶחָלָל וְלִשְׁלֹף מִבִּפְנִים
זיכרון שֶׁשָּׁוֶה לָךְ רִבּוֹא מַטְמוֹנִים.
כַּמָּה טוֹב שֶׁכָּךְ סְתָם וּבְלֹא כָּל סִבָּה
נִדְלַק בָּךְ הַמֶּתֶג – הִבְהוּב שֶׁל חִבָּה.
וְלֹא כִּי צְרִיכָה אַתּ, וְאֵין זוֹ חוֹבָה
אַךְ אַתּ לָעוֹלָם תְּשַׁדְּרִי אַהֲבָה.
גּוֹאִים בָּךְ גַּלֵּי חֲמִימוּת נֶהֱדֶרֶת
ואַתּ כְּבָר יוֹדַעַת: אֲנִי מְאֻשֶּׁרֶת
וּסְתָם בְּלִי כְּלָלִים וּסְתָם לְלֹא חֹק
תָּנִיפִי יָדַיִם, תַּשְׁמִיעִי קוֹל צְחוֹק
וְלֹא כִּי צְרִיכָה אַתּ, וְאֵין זוֹ חוֹבָה
אַךְ אַתּ לָעוֹלָם תְּשַׁדְּרִי אַהֲבָה.
בלי היגיון
בלי היגיון וללא שיקול דעת
ובכל זאת איני מפסיקה
אתה מצטמרר ואני לא נרתעת
ממרחק משגרים נשיקה.
צופן מופלא בקרבי מתפצח
גם בך המיקסם משלהב
כאשר תדרוך עוז ותהיה לי אורח
אין כמותך, אבירי, מאהב.
-את, יקירה, -כך חזרת בלי הרף-
ראויה ליותר, בוודאי
אך אני מתאווה להיות לך טרף
מכורה לך איש עד בלי די.
בלי היגיון וללא שיקול דעת
אהוב – אמלמל בלחישה
גבר שלי – הן אני היודעת
נכספת לך פה אישה.
מה בנים מחפשים
אמרת אלי בקצרה
והוספת ריפרוף בריסים
הן תדעי בוודאי, נערה
מה בנים באמת מחפשים.
ואני רק הגבהתי גבות
ושלחתי סימן שאלה
ותהיתי חשבתי רבות
מחדש בנקודת התחלה:
מה בנים מחפשים
באמת ובתמים?
האינם מנסים
לדקלם פתגמים?
האם אין הם טומנים
פרח דק ועדין
ושלושה פזמונים
בין שמיכה לסדין?
מה תרים הבנים
אצל עם הבנות?
האם לא מתקנים
הם זמירות ישנות?
אמור לי, חמוד
והסבר בפרוטרוט
רשום בעמוד
בפינה הערות
כי חשוב לי מאוד
להבין מה עושים
להשכיל וללמוד
מה בנים מחפשים…
והיקשבת וחייכת חברה
וסברת שכדאי לנסות
וקרצת וביקשת הבהרה
מה בנות בבנים מחפשות?
אכזבה
אהבה את הקול שהמתיק באוזניה
שמחה במילים שגם לו יקרות
נתנה יהבה אל האור לפניה
אמרה אל ליבה: זה יכול לי לקרות.
דבקה אל גבו והרוח לוטפת
חייכה אל עיניו וחיפשה שם תקווה
חשבה הוא אהוב והייתה מרחפת
רצתה כדרכה להכריז אהבה.
קידמה יום חדש ברפרוף של ברכה
ציפתה תגובתו וליבה השתוקק
ניסתה בבדיחות, נדהמה כשדחה
מפרש דוגיתה מכווץ השתתק.
חשרת עננים את יומה האפירה
היה חיוכה סגרירי וכבוי
היכן הוא האיש שחשבה שהיכירה
איה הוא הרגש, היכן הוא חבוי.
אזרה כוחותיה ניתקה מהעצב
הרחיקה נפשה ממיקסם ובדיות
לא איש תעתועים לה יכתיב את הקצב
הקיצה אל שחר נטול אשליות.
לא מובן מאליו
שום דבר, אבל שום דבר
איננו בהיר ומובן מאליו.
איננו ברור כמו עמק או הר
איננו מוחלט כמו עיגול או כמו קו.
לא,
למרות הזמן בתרמיל שעל גב
נושא שבועות וימים ערב רב
תמיד מחדש מתענגת כל כך
לחוש מקרוב בעורו חם ורך.
לא,
כשאפילו טרוד בשיחת עסקים
לא יקהה בך כמלוא הנימה ויסכים
לסיור אצבעות רוחפות על גופו
למטר נישוקים החולף במעופו.
לא,
כשלבו אינו גס לא יוצא מכליו
כשקורי כיסופים את שולחת אליו
בפרצי אהבה שאינם בך כלים
הוא מכיל ברצון לא יוצא מכלים.
כרגיל הוא שותק אך ניאות להקשיב
בגביע שפתייך נפשו הוא משיב
ואת מתמוגגת אלייך שואבת
מתת מקסמים מהאיש שאוהבת
יודעת היטב, לא מובן מאליו
עימו לטפס שוב שלב עוד שלב
ושוב מפכים בך שירי אהבה
שירי תימהון על אדם וחוה.