קונה את הספרים שלי

זה עדיין לא קרה לי- הוא אמר- וההתרגשות שלו הייתה מדבקת.
בדחילו ורחימו היא רשמה את שמות ילדיו ובדקה כל פעם מחדש שהקדשתה תהלום את הספר.
היתה מאושרת להיפרד משלושת הספרים שלה כחבילה. אחרי שהרתה כל אחד מהם, כל אחד בזמנו, כשהיא חרדה להלמות לבבם והתעצמות תנועתם בקרבה… אחרי תהליך ממושך, שבו היא נוטלת חלק בכל שלב ונאבקת על מיקומה של כל נקודה ופסיק…
היה ביציאתו לאור של כל אחד מהם משום שחרור. היה זה שחרור מתובל בהמון שמחה וגאוות אם, אבל לא שחרור ממש…
הראשון עבר את פרפורי הלידה הארוכים ביותר. למרות שמאז ומתמיד נודעה חיבתה למילים, למרות שפתחה ונעלה רבים משערי חייה בברכות ואיחולים ותפילות וסיכומים, ידעה מיהו זה שנועד לשאת את כתר הבכורה.
הסבתאות העניקה לה ריגושים ויצירתיות וחדשות לבקרים המריאו ציפורי שיריה…אל תוך מגרותיה…
כאשר התנסתה בחווייה המתסכלת בגנון התכרכמו פניה. בעלה היציע לה לכתוב.
הוא שהיכיר אותה היטב, ידע בעליל שכך תוכל לפרוק את התיסכול. ואכן, מן הלימון הפיקה לימונדה. כל מי שעלעל בחרוזיה הנהן ואישר: ראוי, ראוי…
היא ציפתה שמן השמיים ינחת מלאך צחור כנף ובפיו בשורה: כעת חיה… ושמו בישראל "מי יקח את דוני דון…", אולם גם מלאכים זקוקים מן הסתם לרוח גבית.
עשר שנים חלפו עד שזכתה לפרי בטן.
בעלה, הוגה הרעיון, כבר עבר מן העולם והיא, אזרה כוחותיה, הרימה עוגן, ניידה את צרור חייה אל קרבת הים, וחבקה בגפה את בכור ספריה.
כעקרה שרחמה נפרץ, קצרה דרכו של השני.
היא נשאה מבטה אל על לשמיים, התבוננה עמוק בעיניים וילדון תוסס ומלא חיות הגיח לאוויר עולם. במקביל עמלה על תפילות ומשאלות. מי כמוה ידע שאפשר, בכל גיל ולמרות מהלומות.
אפשר לחלום וניתן להגשים:
אני אוסף לי חלומות
מכל הבא ליד
עוטף אותם בזוג גלימות
שומר אחד אחד…
אכן, צודק האיש, תאבת חיים הינה, ולא אחת היא פוסעת מול שמיים תכולים בהירים כשחיוך גדול על שפתותיה.
אולם כדרכם של חיים לעיתים העננים נופלים,
"כבדים ממים ומקור החלומות נוזלים…"
תחושת השחרור שלה אינה מושלמת.
כאש בעצמיה בוער בה הדחף להפיץ את עוללי חלומה בין הבריות. רק כך תהא הצדקה לספרים באים, שרבים מהם ממתינים במגרתה ורבים מקננים בנשמתה.
אי לכך היא מרימה מבט ומציעה את מרכולתה.
היא יודעת שספריה ראויים.
כל אימת שנקרים לפניה אנשים שמביעים שבחים ואהבה היא מתרוממת אל על ומתחייכת, אולם בקרבה ממשיך לקסוס אותו רצון… עוד ועוד…
הרפתקנית? אכן, יש בה מן העזוז הלזה.
כשפנתה אל האיש יפה העיניים לא היו בה תקוות גדולות. לעיתים עולה בידה להוריד את רף הציפיות ואז חסינה היא מפני האכזבה המאכלת.
שאלתו בעומדו מחוץ לדלת במדרחוב ההומה, בקושי היגיעה לאוזניה: לאיזה גיל זה מיועד?
היא נחפזה להציג בפניו את שלושתם, לבל תפלה ביניהם. הן כל אחד מהם ניחן בסגולות יחודיות לו.
כשהיביע את הסכמתו תמהה על רגליה, שניתרו כמו מאליהן שתיהן יחדיו, בליווי קריאת שמחה.
אכן, אור זרח בעיניו והתפשט כהילה על פני החדר.
ולפתע, הפלא ופלא, הפקידה שקודם משכה ידיה מן הספרים, הושיטה גם היא זרועה אל אחד מהם ואייתה לפניה את שמות נכדיה,
ושפתי האיש שניצב רוגש מילמלו אודות ילדה נוספת בת טיפוחיו… ועוד ספר חלומות מצא לו משפחה אומנת.
לחיצת היד הייתה רכה ועדינה, אך בתוכה הייתה גלומה תקווה…