קאמפוס חוג קריניצי 24-26.01.2019.
דן עופרי מדריכנו הדגול הוא הלו' בקבוצת חוג קריניצי/ חוג גיורא בסיפתח של שנת 2019.
הרבה לפנינו "נסעה" השחיתות כל הדרך עד אילת- משכורת העתק של ראש העיר הניצבת בראש סולם משכורות ראשי הערים.
אנחנו, לו' הצדיקים, נשלפים מן האוטובוס, שניסים הנהג השליו המחוייך תדיר, מנווטו לנקודת הזינוק בהר עוזיהו.
מסתבר שלעוזיהו המלך היה מקנא חביב, הזקן משדה בוקר. משום מה דבק בו האיש הקטן-גדול שלנו (בן גוריון). אולי בשל "במדבר, ויחפור בורות רבים?!
מזג אוויר מסביר לנו פנים, אולם הרוח עושה רוח וברוח אפיו משיב בנו רוחו ומתעתע במגבעותינו. רוחנו אינה נופלת.
אנו אוזרים רוח ומגמאים ברגלינו את הדרך, נעזרים במקלנו כשאנו מביטים בגדר שנבנתה בהון עתק ע"י ישראל בכדי לעצור הסתננות ממצרים. המוצבים המצריים בגדר זו פוערים פתחיהם אלינו, אל ישראל.
דן, איש אשכולות ואיש ספר, מלעיטנו בנתונים שהוא שולף חופשית מזכרונו, תוך שהוא עושה שעטנז בין העברית לאנגלית ומגוון בערבית. הוא מרחיב בתנועות ידיים ותנועות גוף, מצביע על רכסי ההרים ומוכיח לנו באותות ובמופתים קיומם של מכתשים עלומים.
מי שעשה כאן את העבודה(בכיבוש השממה ) וכדרכו של עולם, לא זכה לתהילה ולהכרה, היה יגאל אלון- הוא אומר.
ביום השני לקמפוס אני משכימה לעבר הטיילת לצפות בהזנקת משתתפי טריאתלון איש ברזל לשלב השחייה, הראשון בתחרות. בשל סגירת כבישים עקב האירוע, משתנות תוכניותינו ואנו עושים דרכנו על רכס הרים העתיק ביותר… , הר צפחות. מתחילים בהעפלה כשרגלינו מבוססות בחול טובעני. אנו מתבוננים בפצלות פצלות בהרים, ונותנים דעתנו על התצורות המועגלות של הבולבוסים הרבים המעוררים פולמוס בקרב אנשי המדע הגורסים שמן הסתם נוצרו כהתגבשות סביב חומר אורגני, אולי דג שאיתרע מזלו. ובכן, זהו בולמוס לפולמוס בבולמוס.
בשני הימים אנו צועדים קצת למעלה מעשרה קמ, אך בהר צפחות העליות והירידות קשות יותר, גם בשל טרשי אבנים בלתי יציבות.
לגבי הצמחיה אין אנו פוגשים נציגים רבים בשל מיעוט המשקעים וריבוי הקרינה והחום.
הסילון הקוצני הוא צמח שביכולתו לצמצם חיות בזמנים קשים חשוכי משקעים…
הרכפתן המדברי הוא צמח דו ביתי: שיחים זכריים בעלי תפרחות צהובות ושיחים נקביים שעושים פירות עגולים קטנים…
לראשונה בחיי אני טועמת מהפרי הקטן בעל הציפה העסיסית השקופה…
מגיעים לנקודת תצפית מיוחדת המשקיפה עלי ארבע מדינות: ישראל, ירדן, סעודיה ומצרים.
דן מרביץ בנו דעת לגבי נושאים פוליטיים וגיאוגרפיים ואנו נקלעים למשא ומתן בשנת 1964 (שנה חשובה בעליל בשל צאתו לאור עולם של מדריכנו הצנוע), כאשר סעודיה ניאותה להחליף שטחים עם ירדן ביחס של 5:1 לטובתה. כך זוכה ירדן להארכת קו חופיה ב 18
קמ..בדרך אל קינוחו של היום: פארק הציפורים הנהדר הכולל אנדרטה ללוחמים שנפלו ב2004 באסון הנגמש.
דן מכביר עבורנו עוד נתונים מעניינים:למשל,
צריכת המים באילת פי 3 מעיר אחרת בישראל (וכאן מופנית אצבע מאשימה גם אלינו הכלולים בין התיירים שמחליפים מגבות שוב ושוב ….)
אחרי ארוחת השבת העשירה במלון אנו מתכנסים לערב ההווי המסורתי.. כרגיל, עמוס השולחן במטעמים שהחברים הביאו מביתם ויוחנן מלווה את הערב במוסיקה הבוקעת מחלילו.
סימה ואנוכי מגישות קטע על נסיון הקמת גינת הירק עי עמוס עוז ואביו לפי ספרו האוטוביוגרפי סיפור על אהבה וחושך. שולה מעתירה פרסים לכל מי שענה תשובה נכונה בחידון לטו בשבט ושושקה שלנו קוצרת צחוקים ותשואות אחרי שהיא מסבירה ומדגימה לנו את עיסוקה כליצנית רפואית.
יום שבת, השלישי לימי הקמפוס מוקדש לנחל שאינו מוליך עתה מים:
נחל נטפים.
למן הרגע הראשון אנו נוכחים לדעת עד כמה יפה הבחירה. אנו יכולים להבחין בקלות במאובנים.
זמן קצר לאחר בריאת העולם, לפני 3.9 מיליארד שנה, נוצרו בו יצורים חיים.
דן מסביר לנו על
אקסו גירות שחיו 200 מליון שנה. הוא מראה לנו זיוף של מאובן של טרילוגוס- פרוקריוטי תלת אונתי פשוט כביכול אך יפהפה.
כדי שמאובן יהיה מנחה טוב, עליו להיות קוסמופוליטי ולא אנדמי. ורצוי שיהיה קצר מועד.
לאורך האפיק צומחים עצי שיטה רבים. כבר ביום הראשון אנו למדים שעץ שיטה עשוי לחיות 650 שנים. למרבה האירוניה הנורבגים הם המורים זאת לנו, אזרחי המדבר. אמנם המשקעים בדכ דלים ביותר, אך מספיק שיהא שיטפון פעם ב40- 50 שנה כדי לחדש ולהרבות את השיטים.
המסלול לאורך האפיק כולל נקיקים ומהמורות המאובזרים ביתדות וסולמות ברזל. אני מתה על הקטעים הללו.
מגיעים לעין נטפים. נוצר שם מעיין במתלול זקוף שהמים בשיטפון מחלחלים עד שיכבת חרסית אטימה ופורצים החוצה. נבנתה פה שוקת המלאה גם עתה במים.
בהמשך אנו פוגשים שיחי צלף סחוסי שעליהם ירוקים גלדניים ולהפתעתי הם נושאים פירות בגודל של כמעט אגרוף.
(צלף מצרי קוצני לעומת צלף סחוסי) הפרי של הצלף נקרא אביונה – למעשה אביונה הינה האורגזמה הנשית, אולם מאמינים שפרי האביונה הבשל דווקא מגביר את הדחף המיני של הגבר. זהו פרי ירוק תחילה ואחכ בהבשילו הוא אדום . הוא נפתח ומגלה זרעים גדולים.
הזרעים מרים. השועל אוכל אך לא נוגע בזרעים ומפיץ אותם. על הצלף יש גם עפצים, שהם גידולים הנוצרים בחלוקה נמרצת של תאי הצמח בעקבות גירוי חומרים המוזרקים בעקיצה של נקבת חרק המטילה ביצים. הזחלים שבוקעים מהביצים ניזונים מתאי העפץ.
צילמתי אביונות שנמלים רבות חוגגות עליהן. הנמלים אוכלות סוכר מהפרי ויורקות חומצה שמגנה על הצמח מאכילה. זוהי כמובן סימביוזה.
אנחנו זוכים לראות עוד ועוד אביונות יפהפיות: גדולות ירוקות ואדומות שנפתחות, שאי אפשר להימנע מלצלם.
אני מחייכת לעצמי בחושבי שמעולם לא חוויתי ביום אחד כל-כך הרבה אביונות.
נתקלנו היום בהגנה מורפולוגית מכנית: הקוצים של שיחי השיטה. צילמתי שיח שיטה קטן ונמוך שהיה מחומש בקוצים עצומי גודל.
לצלף יש הגנה כימית מפני בעלי חיים אוכלי עשב.
ההגנה הכימית שלו היא חומרים הנקראים טנינים בעלה שמקנים אפיצות. חומרים שעוזרים לבורסקאים.
למרבה הצער לא יתכן טיול על טוהרת ההנאה הצרופה משולל תקלות.
שושקה, הליצנית שלנו, נופלת ונפגעת על אפה וחמתה באיבר הכי משמעותי לליצנית: החוטם.
.
עלי הצלף מצופים שעווה . דן מקלף את האפידרמיס ומדביק עלה של צלף כעגיל לאוזן.
אחרי ארוחת צוהוריים במסתור המוצל והנוח של הסלע, מתיישב מולנו דן ושולף מציקלונו את ערימת ספריו. הוא בוחר לקרוא לנו מהספר של אניטה שפירא על בן גוריון.
בישראל – הוא אומר- כותבים ספר בינוני ועושים ממנו מדינה, לדוגמא אלטנוילנד של הרצל.
אניטה שפירא כותבת שבהחלטות גורליות בן גוריון שוקל ומתלבט ואז פתאום מגיעה אליו ההחלטה הנכונה. בן גוריון הוא המיילד של מדינת היהודים. ברגע המכריע הוא היה שם ליילד את המדינה.
שבר סורי אפריקאי…
3 דברים מבטאים שבר.
1. רכסי ההרים השבורים ומתעקמים, כמו ביום הקמפוס הראשון.
2.השכבות לא מתאימות כמו ביום השלישי לאורך נחל נטפים. הלכנו בתחילה בשכבת גיר ואחכ סלעי משקע.
3.נחל מנצל שבר. במקרה זה
השבר צפון דרום אבל הנחל לא הולך עם השבר אלא בניצב לו. (בצד השני נחל שלמה. נחל גשרון הר צפחות סלע מותמר). במקומות מסוימים בשבר יש התנגשות שכבות ונוצרים
שברי משנה.
נחל נטפים הולך לאורך שבר המשנה בדרכו למגה שבר.
כאשר אנו מהלכיםך שפי באפיק הרחב של הנחל נזהרים לא להשמיע רחש פן נבריח את היעלים שמלחכות להם בשלווה את עלי השיטה, לא עולה על דעתנו כיצד יותמר המסלול ואנו נטפס ונרד בין מצוקי גרניט זקופים. בהיזכרנו באכזבת דן מהיעדר הווואאאאוו לו ציפה, אנו פוערים פינו שואפים אוויר מלוא ריאותינו ושואגים מספר קריאות וואאאווו שמהדהדות בין מצוקי האפיק.
אנחנו עומדים באתגרים שהמסלול מזמן לנו, זוכים לעזרה הדדית בצוארי בקבוק תלולים וממשיכים להתקדם. הנקיק הצר מתרחב לאפיק רחב ידיים. סלעי הגרניט האפרפרים המנומרים מתחלפים בקירות חול אדמדמים או צהובים רבי גוונים ובהמשך סלעים אדומים קשים חרוצים לאורכם ולרוחבם וחוסר סימטריה בין הצד הימני לשמאלי.
יום עתיר חוויות מכל התחומים:להעשרת החלק הבוטני נקרים לנו בסוף עצי שיטים עטורים בפרחים אדומים. אלה שייכים לטפיל למחצה הקרוי הרנוג השיטים.
בסמוך לכותלו של האפיק במקביל לאוטובוס המיוחל עורכים החברים את השרידים המכובדים של הערב אמש ובנוסף לעוגות והמטעמים מרימים גביעי יין אדום.
תם לו עוד קמפוס מוצלח באילת, השני בחסותה הפורמלית של שולה שלנו, הדואגת, מארגנת ומובילה בנועם ובחיוכים אירוע חברתי מרנין של קבוצת חברים מייטיבי לכת.
דן המדריך המשופע בידע ושלל כישרונות הולם קבוצה זו כמו כפפה ליד.
תודה גדולה לשולה שנועם דרכיה אינו מגלה כמה עמל ויגע דורש אירגון כזה של קמפוס.
תודה לכל אחד מהחברים שתורם סיוע וחיוכים לאווירה הנפלאה שכה חשובה.
בהצלחה, דן, במבחן שלך על הג'נוסייד.