ללכת בעקבות הרוח -חוקוק. 2017
בבוקר יום ה. 2.11.17 הפחנו רוח במפרשינו והמראנו על כנפי הרוח צפונה.
למרות התחזית למימטרים ואעפי שבעיני רוחנו כבר ראינו עצמנו מבוססים בבוץ בין הטיפות, לא נפלה רוחנו. הרוח החיה בארגון המבצע, יהודית, ציידה אותנו בדפי תוכנית ועלויות ומצב רוחנו היה מרומם למדיי.
המדריך אריק הובילנו בטח בארבע רוחות שמים דרך השומרון והשכילנו בפירוט המצב בשטחי B של הרשות הפלשתינאית: ביטחון, בידוקים ובלגן.
בגלבוע זכינו לקבלת פנים ברוח יפה של פרחי הסיתוונית הוורודים. רוחנו נסקה אל על בתצפיות על נוף עמק יזרעאל מתצפית כתף שאול. מרוממי רוח העפלנו אל חוות הרוח עש שלמה שמלצר.
שאפנו רוח בפליאה לנוכח 14 השבשבות שעשו שימוש ברוחות להפקת אנרגיה.
שלמה, שמן הסתם גרם בנעוריו מורת רוח למשפחתו בכך שלא עלה בידו להשלים לימודי תיכון ואקדמיה, התגלה בהמשך כבעל שאר רוח.
בצפייה בסרטונים הבנו שהרוח אינה הבל ורעות רוח ובהחלט אין להשליכה כלאחר יד לכל הרוחות.
גרשון רכטמן איש המקום הטעימנו מרוח היזמות ויוזמות הרוח של רוח האדם.
הגשם הוא הדמעות של הרוח , הוא אמר.
הרוח אכן התגלתה בגדלותה ודמעות לא היו.
לנוכח החידושים שנפתחו לפנינו כמעט לא נותרה בנו רוח.
היום, יום ששי נישאנו על כנפי הרוח בסימן תעופה. ההייתם מעלים בדעתכם שלפני 120 שנה רק רוחות רפאים אולי עופפו ביקום שלנו?
ב 1904 פתחו האחים רייט את השחקים ליצור חסר הכנפיים, האדם. הם טסו 15 מטרים בלבד, אך אין ספק שהיה זה צעד גדול לאנושות.
פחות מעשור שנים אחכ הצליח הצרפתי ז'ול ודרין לזכות בתחרות שיזם העיתון Le Mond ולטוס מעל האימפריה העותמנית אל הפירמידות במצריים.
קהל רב המתין לו בקוצר רוח במקווה ישראל, שם אמור היה לנחות. הרוח הפרועה, שאז עדיין לא ידעו להכניסה למשטר, שיבשה את התוכנית והדלק האוזל גרם לו לנחות על חוף הים בין יפו לתל אביב.
במסגרת התחרות בין המעצמות האימפריה העותמנית המשתוקקת לעשות רוח בעולם, שלחה טייסים מחיל האוויר הטורקי מאיסטנבול לקהיר שבמצריים דרך בירות, דמשק וירושלים.
זוג הטייסים פתחי ביי וצדקי ביי לא היו בסוד משטר הרוחות של חודש פברואר 2014.
רוח רעה ביעתה את השחקים, סערת רוח מזרחית שארקייה משתוללת גרמה למערבולת שטילטלה את המטוס וריסקה אותו לקרקע.
בשל חילופי הרוחות נפחו גיבורי הרוח את רוחם. על יד אלמגור הקימו הטורקים ב 2014 מצבת זיכרון לזכרם.
אחרי הליכה רגלית משובבת רוח בשביל הכינרת בין קנים ושיחי פטל ולנטנה קוצניים, נסענו למעגן. שם, על שפת הכינרת הוקמה אנדרטה לזכר בחור צעיר בשם פרץ גולדשטיין,שנשלח ליוגוסלביה במלחע שנייה מיחידת הצנחנים הבריטית. הוא נתפס בבודפשט ונאסר עי הנאצים ומצא מותו במחנה כפייה.
ביולי 1954 בעצרת רבת משתתפים לזכרו גרמה תאונת מטוס פייפר במפגן ראווה למות 17 משתתפי העצרת.
אכן, עם כל גדולתה של רוח האדם, לא תמיד ידה על העליונה.
ובהקשר לרוח המנשבת כחוט השני בדבריי,
הריני להעלות משהו על רוח הקודש:
בתוכנית דש עם שיר נשלח מיוסף הנגר למרים מנצרת השיר: לא היה זה הרוח.
חברייא, בתחושת רוממות רוח הכול פתוח ומצב הרוח משופר למהדרין.
ברוח של אחוות רעים אני נושאת לרוח תקוותי לעוד סופי שבוע נפלאים כאלה…
תודה לעושים במלאכה….