דאלי 16.06.2018

מוצש 16/06/2018 היא יושבת על מיטתה בחדרה בדאלי. השעה 21:20. בנה היסיעה כבכל לילה על אופנועו מדירתו. הפעם תנסה לשלב בין הטאבלט (האייפד) לבין הפלפון והבלוג שלה. כבר יומיים שאין היא משתפת את האיש שלה. היא רושמת לו רק את המינימום ומשקפת מה שהוא כותב לה. לא יותר. זה החל ביום חמישי. בצו הוריים שלחה לו חיסרון בזו הלשון: הוא הגיב בחום ששימח אותה מאוד: הצטנעה. כתבה לו: הוא כתב: מת לשוב ולבעול אותך והיא בקריצה כתבה: הבטחות… הבטחות… מתי כבר תממש? הוא ענה: בהזדמנות הראשונה, יקירתי. בהזדמנות הראשונה. והיא בהומור: מה לעשות, יקירי, ורוחי קצרה עליי??? הוא השיב: גם עלי יקירתי. גם רוחי כבר שועטת. והיא ענתה לו בספרדית שזה מוצא חן בעיניה. בצוהוריים שלו ברך אותה עם סיומת ״חמודה״ והיא ענתה. שלחה לו אחכ בנשיקה שיר ילדים ישן חמוד שלה על תפילת ילדה לחיבוק עולמי… אחכ כתבה לו על קבוצת הווטסאפ המלווה אותה במסע ועל תגובת אחת מהקבוצה. הוא לא הגיב כמובן. היא חששה פן עלה על דעתו שסיפרה לקבוצה גם עליו ומייד שלחה לו מסרונים להזים חשש זה. רשמה שתשמח לשמוע את קולו אך לא בכפייה כמובן. אחרי חצות הליל אצלה הוא צילצל, אמר שהוא בלחץ, מאוד עסוק , שהוא צריך להפסיק ויחזור אליה. כתבה שהוא יכול להקדיש לה שתי דקות ומישהו שמחפש אותו יוכל להמתין… כתב: מצטער חמודה, אני בלחץ ברוטאלי והיא כתבה שדווקא פה היא יכולה להשתלב לדקותיים. שלחה לו חרוזים שחרזה… לא הגיב. כתבה עוד ובשתיים בלילה כתבה שלא יצלצל. הוא כתב לה כמה דקות אחכ שהאינטרנט הביתי שלהם קרס, רק זה היה חסר לו. הוא כבר נמצא זמן אינסופי על הקו עם בזק. היא כעסה. דמיינה אותו נענה לאישתו בביתם. לא הגיבה. בשמונה בבוקר יום שישי ידעה שהאיש מבצע קניות לאישתו ועושה הכול למען ביתו. בקירבה געשה הקינאה. כתבה לו: לילה טוב. מאחלת לך…