מה נהגה על אובדן רע
שהלך לעולם שכולו טוב?
כמוני אתה גם היטב יודע
כך הגלגל של כולנו יסוב.
והכאב אינו פוחת
והדמעות אינן נמחות
כי היקר שלנו מת
ונשמות חיות בוכות.
ככל שהנפטר היה לנו יותר
השכול יותר מעיק וגם צורב
לא נתנחם שאיש לא יוותר
וזהו הגורל שלכולם אורב.
איך נאמר "שלא תדעו עוד צער"
בעוד הצער נאנק בעיצומו
וזו הדרך בה צועד זקן ונער
ולפעמים הולך לו לתומו.
ככל שיתארכו ימינו בתבל
ירבו הזיכרונות בלבבות
ואף אם על מתים נרבה להתאבל
נשאיר שם גם מקום לאהבות.