אַתְּ לְחַיֵּי תַּמְצִית עוֹלָם חָדָשׁ נִפְלָא
מַגָּע קָסוּם שֶׁל אֹשֶׁר – אָמַר וְלֹא כִּלָּה
פָּרַשְׂתִּי אֶת כְּנָפַי מִקִּפּוּלָן לָעוּף
יוֹנֶקֶת, יַקִּירִי מֵאֹשֶׁר פָּז צָרוּף.
וּכְשֶׁשָּׁאַלְתִּי "מָה", הֵשַׁבְתָּ לִי "אוֹהֵב"
וְהַדְּמָעוֹת נִיקְווּ בַּלֵּב שֶׁהִתְרַחֵב.
"חוֹלֵם אוֹתָךְ, אִשָּׁה", "חוֹלֶמֶת אִישׁ אוֹתְךָ"
וְשׁוּב נִתְזֵי טִפּוֹת פּוֹרְצִים מִן הַבְּרֵכָה…
וְהֵם שְׁלוּחִים לִקְרַאת וְהֵם מְפַרְפְּרִים
וְזֶה לָזֶה שׁוֹזְרִים לַחֲלוֹמוֹת קוּרִים.
כָּךְ עַל כַּנְפֵי דִּמְיוֹן מֻפְלָא הוּא הָרִחוּף
כִּמְעַט מַגָּע שֶׁל אֹשֶׁר, כִּמְעַט מַגָּע צָרוּף.