אייבי כבר לא בוכה סתם כך

אייבי כבר לא בוכה סתם כך/עליזה ולד
אייבי כבר לא בוכה סתם כך.
אייבי ילדה גדולה. הבכי הבלתי מוסבר שלה מלפני שנה או שנתיים נעלם ואיננו.
אולי הוא מצא לו מקום אצל אחיה ליטן.
ובכל זאת הבכי לפעמים יוצא ממחבואו באישון לילה ופורץ לו מגרונה של אייבי ואז אמא המודאגת קמה ממיטתה וממהרת אל הילדה. כשהבכי רואה את אמא הוא נרגע, או אולי הוא נבהל מאמא, כי הרי זה לילה ובלילה צריך לישון. זה לא יפה להפריע לאנשים, ובטח לא יפה להעיר את אמא, שתקום עם הבטן הגדולה והכבדה שלה. גם התינוק שבבטן צריך לנוח ולגדול. הרי הלילה חשוב לצמיחה והתינוק זקוק לכל המנוחה לפני שיצא לו מהבטן החמימה אל העולם הפתוח שפחות מוגן.
בעצם, אולי הבכי יצא לו מחלום עצוב של אייבי. כשאמא טופחת בעדינות על כתפיה של אייבי ומחבקת אותה, הבכי נכנס לו בשקט בשקט אל חלום אחר, רגוע וורוד.
עיניה של אייבי עצומות ונשימתה שליווה. אפילו לא שמה לב לאותו בכי שובב.
הרי אייבי ילדה גדולה מכדי לבכות כך סתם.

אבל באחד הבקרים, כשסבתא פותחת את הדלת, היא שומעת אותו. זה לא אותו בכי ישן מוכר אותו היא זוכרת. הוא לא כל כך תקיף וחזק כפי שאייבי ידעה לבכות. הקירות כבר לא רועדים. אין צורך להניח את כפות הידיים על האוזניים. אבל הוא ארוך ומתמשך ולא נגמר, וכשסבתא מסתכלת על הפנים של ליטן הקטן ורואה אותם רטובים, היא מרגישה צביטה בלב. ליטן יושב על ברכי רזי, שמחבק אותו ומנסה לדבר על ליבו. סבתא עוקבת אחר הדמעות שמתגלגלות במורד הלחיים של ליטן ורוצה לנחם, אבל הבכי לא נרגע. הוא נמשך ונמשך ומונע מליטני לקום ולצאת עם כולם מהבית. הוא נמשך גם על הידיים של רזי וגם במכונית בדרך אל הגן. סבתא מבקשת לדעת מה גרם לו לבכי העקשן הזה. אולי ליטן נפל וקיבל מכה. אולי הוא רוצה משחק או עוגייה? אימא מניעה את ראשה מצד אל צד ואומרת : לא, הוא רק רוצה לבכות. זה הכול.
הבכי לא חדל, ארוך ושקט ויציב, גם בגן הילדים. הוא בוודאי ייפסק מתי שהוא.
אייבי כבר לא בוכה סתם כך.
היא כבר גדולה.
צריך רק לחכות בסבלנות שגם ליטן יגדל.
אז הבכי יבין שכבר אסור לו להישאר אצל ליטן. אולי הוא ילך לחפש לו ילד אחר.
אזי יעלה רק החיוך על שפתיו של ליטן, וסבתא תוכל לכתוב:
ליטן כבר גדול. הוא כבר לא בוכה סתם כך.
Abie is no longer crying.
Abie is a big girl. Her unexplained crying a year or two ago disappeared.
Maybe he found a place for himself in her brother Litten.
And yet the crying sometimes comes out of his hiding place in the middle of the night and bursts out of Abie's throat, and then the worried mother rises from her bed and hurries to the child. When the crying sees Mother he calms down, or maybe he is frightened of Mother, because it is night and at night it is necessary to sleep. It's not nice to disturb people, and it's certainly not nice to wake up Mother, who will rise up with her big heavy belly. Even the baby in the stomach should rest and grow. After all, the night is important for growth, and the baby needs all the rest before he gets out of the warm belly into the open world which is less protected.
In fact, maybe the crying has come from a sad dream of Abie. When Mother gently pats Abie's shoulders and puts her arms around her, the crying quietly falls into another dream, calm and pink.
Abie's eyes are closed and her breath is calm. She has not even noticed that mischievous crying.
After all, Abie is too big girl to cry just like that.
אבל באחד הבקרים, כשסבתא פתחה את הדלת, היא שמעה אותו. הוא לא היה אותו בכי ישן מוכר אותו זכרה. הוא לא היה כל כך תקיף וחזק כפי שאייבי ידעה לבכות. הקירות לא רעדו. לא היה צורך להניח את כפות הידיים על האוזניים. אבל הוא היה ארוך ומתמשך ולא נגמר, וכשהסתכלה על הפנים של ליטן הקטן וראתה אותם רטובים, הרגישה צביטה בלב. ליטן ישב על ברכי רזי, שחיבק אותו וניסה לדבר על ליבו. סבתא עקבה אחר הדמעות שהתגלגלו במורד הלחיים של ליטן ורצתה לנחם, אבל הבכי לא נרגע. הוא נמשך ונמשך ומנע מליטני לקום ולצאת עם כולם מהבית. הוא נמשך גם על הידיים של רזי וגם במכונית בדרך אל הגן. סבתא ביקשה לדעת מה גרם לו לבכי העקשן הזה. אולי ליטן נפל וקיבל מכה. אולי הוא רוצה משחק או עוגייה? אימא הניעה את ראשה מצד אל צד ואמרה: לא, הוא רק רוצה לבכות. זה הכול.
הבכי לא חדל, ארוך ושקט ויציב, גם בגן הילדים. הוא בוודאי ייפסק מתי שהוא.
אייבי כבר לא בוכה סתם כך.
היא כבר גדולה.
צריך רק לחכות בסבלנות שגם ליטן יגדל.
אז הבכי יבין שכבר אסור לו להישאר אצל ליטן. אולי הוא ילך לחפש לו ילד אחר.
אזי יעלה רק החיוך על שפתיו של ליטן, וסבתא תוכל לכתוב:
ליטן כבר גדול. הוא כבר לא בוכה סתם כך.