הִצְלַחְתָּ, יָקָר, לַמְרוֹת הַקְּשָׁיִים
וְהָאָרֶץ לֹא רָעֲשָׁה
הִצְלַחְתָּ לוֹמַר וְהָיָה כֹּה נָעִים
וְצִפּוֹר שׁוֹרְרָה בְּרִגְשָׁה.
הִקְשַׁבְתָּ רַב קֶשֶׁב לְכָל הַמִּלִּים
זְרוֹעוֹתֶיךָ פָּרְטוּ עַל נִימִים
וְגָאוּ בְּאָזְנַי בְּעֹשֶׁר צְלִילִים
הִמְהוּמֶיךָ רַכִּים חֲמִימִים.
"אוֹתָךְ", לי הֵשַׁבְתָּ, אָמַרְתָּ "אוֹהֵב"
כָּךְ בְּרֶצֶף לַמְרוֹת הַקְּשָׁיִים
וּבֵין הַדְּמָעוֹת לְבָבִי הִתְרַחֵב
אִי שֶׁל אֹשֶׁר בְּיַם הַחַיִּים
טָעַנְתָּ, לָאֹשֶׁר מָצָאנוּ נֻסְחָה
יוֹדַעַת פְּלָאִים לְהַנְצִיחַ
בְּכָל זֹאת, אָהוּב, מִישֶׁהִי בִּי מוֹחָה
חִיּוּנִי לְהַשְׁקוֹת, לְהַפְרִיחַ.