כל אימת שעומדת ללכת לישון

כל אימת שעומדת אני לעלות על משכבי, יתושון זעיר חובט בכנפיו השקופות בקדירת ראשי ומרטיט את עפעפיי המאיימים לצנוח, ולאוזניי מתגנב זימזום חסר מנוח
כצופר חירום צורמני
הזועק: פנו דרך…זה אני
הן כבר שם…
המילים שלי חייבות להגיח לאור עולם…
ללא פגע…
רק רגע…
אוטוטו….אות ועוד אות… .
פתיחה 5 אצבעות….
ואני אוזרת חלציי וגופי נדרך
למגע הזהב של אותו המלאך
ובעוד הוא נוגע באצבע צרידה בקצה האף
אני נרתמת למלאכת הצירופים על הדף.
הרי על המילים להצדיק קיומי ביום שחלף.
הן העדות לטביעת רגליי במשעולי חיי.
אל נא תנשרי מילתי לתהום נשייה
קומי התנערי… אפיח בך חיים…
וכשמילים הומות
קורסות חומות
ובקורי הלב נרקמות
אהבות ליל חמימות
ואני שוזרת לך איש
ההרגשת? התרגיש ?
וכמו עצב חשוף
מפכה לו מעיין כיסוף
ואני גומעת טיפה בגרון ניחר
ומייחלת למחר.