תְּנִי לַמִּלִּים לִזְרֹם
עִם רוּחַ עֶרֶב בַּמָּרוֹם
בְּלִי הַכְוָנָה וְאִלּוּצִים
הֵן יִתְנַקְּזוּ לָעֲרוּצִים.
הֵן יְשַׁיְּטוּ וְיִתְקַדְּמוּ
אֶל הַנְּתִיבִים בָּן נוֹעֲדוּ
הֵן חַיָּבוֹת לְהִשְׁתַּקֵּף
לְהִתְאַבֵּךְ וּלְרַפְרֵף
וְלוּ מְעַט וְלוּ קַמְצוּץ
בְּזֶה הָאֹשֶׁר הַנָּעוּץ
שֶׁתִּמְצָא בִּלְבָבְךָ בִּי
וְאֶמְצָא לִקְרָאתְךָ בְּלִבִּי.
תְּנִי לָאֶצְבָּעוֹת לִפְרֹט
הָלוֹךְ טָפוֹף עַל מַקָּשִׁים
הֵן מֵעַצְמָן מְתַמְרְנוֹת
נוֹגְעוֹת נוֹשְׁקוֹת בִּמְחוֹשִׁים
כִּי מָה שֶׁיֵּשׁ וּמִתְחוֹלֵל
מֻפְלָא מִשִּׁקּוּל וּמִדַּעַת
נִדְמֶה שְׁמֵימִי מַתַּת הָאֵל
גְּלוּמָה וְאַחַר כָּךְ פּוֹקַעַת…
שָׁאַלְתָּ הֵיאַךְ בְּנָקֵל נֶעֱתַרְתִּי
הֵיאַךְ? לֹא יָכֹלְתִּי אַחֶרֶת.
כָּבַשְׁתָּ נַפְשִׁי וַאֲנִי הִתְמַסַּרְתִּי
עֲדַיִן נוֹהָה, מִתְמַכֶּרֶת…
תְּנִי לַחֲלוֹמוֹת לִפְרֹחַ
אַתָּה בְּתוֹכָם הַכּוֹכָב
רוֹצָה בִּשְׁבִילְךָ שֶׁתֵּדַע לִשְׂמֹחַ
שֶׁהַלֵּב יְחַיֵּךְ וְיִרְחַב