הַאֵין לָהּ צָרִי לְאוֹתָהּ הַשְּׂרִיטָה
כְּ"יוֹיוֹ" נִמְשָׁךְ וּמִיָּד גַּם נִרְתָּע?
הָרֵי מְיַחֵל הוּא אֶל אוֹר וְשַׁלְהֶבֶת
אֶל חֵיק מְחַבֵּק שֶׁל אִשָּׁה שֶׁאוֹהֶבֶת.
וְעִם הַגִּיעוֹ הוּא נִטְמַע בַּהִלָּה
שֶׁל אוֹר הַפְּלָאוֹת הַסָּפוּן בְּכִלָּה
מוּגָן וּמְזֻכָּךְ מֵרְבָב וְיַתּוּשׁ
כָּךְ לִבּוֹ יְרַטֵּט, יַעֲלֹץ וְיָחוּשׁ.
וּפָתוּחַ הָאִישׁ אָז אֲחוּז תַּאֲוָה
לְגִרְגּוּר מְרֻגָּשׁ וּמִלְמוּל אַהֲבָה
וּפוֹרֵץ מִגִּדְרוֹ וְיוֹצֵא מִכֵּלִים
רַק שְׂפָתָיו הַנּוֹשְׁקוֹת חֲשׁוּקוֹת מִמִּלִּים…
וְאוֹתָהּ הָאִשָּׁה הַגְּדוּשָׁה אָהֲבָה
בִּשְׁבִילָהּ בִּשְׁבִילוֹ לֹא תִּטֹּשׁ יְהָבָהּ.
אָנָּא, אָהוּב, אַל תִּגְנֹז בִּמְעָרוֹת
הָאוֹר בּוֹ זָּכִיתָ הוּא אוֹר יְּקָרוֹת.