הייתי מייבשת את חיבוקיך

הָיִיתִי מְיַבֶּשֶׁת אֶת חִבּוּקֶיךָ-
לוּ יָדַעְתִּי –
אָז חָשַׁבְתִּי כַּמָּה נוֹרָא
לְיַבֵּשׁ חִבּוּקִים
כְּמוֹ פְּרָחִים בְּסֵפֶר
בֵּין דַּפִּים רֵיקִים…
אָמַרְתִּי מְגֻחָךְ
וְהָזוּי סְתָם כָּךְ
לְיַבֵּשׁ חִבּוּק
חָמִים וְהָדוּק.
לִי תַּרְתִּי רַעְיוֹן אַחֵר
לִנְצֹר וּלְשַׁמֵּר…
תִּכְנַנְתִּי, אַף עָשִׂיתִי חִשּׁוּב,
שֶׁאוּלַי, כְּשֶׁתָּבוֹא שׁוּב,
נִתְחַבֵּק הֵיטֵב עַד כְּלוֹת
וַאֲנַסֶּה אֶת הַחִבּוּק לִדְלוֹת
וּבְמַסְמֵר פְּלָדָה לִתְלוֹת
עַל לוּחַ לִיבִּי.
לוּ רַק הָיִיתִי מְנַחֶשֶׁת
הָיִיתִי מְיַבֶּשֶׁת.