פורים תשנה 26 בינואר 1994
משגבר ריח המאפה באפי, הושטתי אינסטקטיבית את ידי אל לחיי
גולש לצדעיי, ואז כרעם ביום בהיר הלם בי המשטח הריק במקום שנועד לאפרכסות אוזניי, ושוב טרטר במוחי שאון הרעשנים המאיים וקריאות הבוז "המן,המן הרשע".
המן,זה אני, המן,זה אני,גדול שרי פרס,משנה למלך,איך נפלתי בשל עם קטן ומרגיז- העם היהודי.
אני זוכר את האיש לבוש התכילת המעז סנטרו מולי במקום לכרוע בהכנעה. ואז גמרתי בלבבי לחסל את המרדכי המחוצף הזה על כל עמו. לרוע מזלי,נעלמה ממני הקרבה בינו לבין היפהפייה התורנית החדשה של אחשוורוש. לעזאזל,הלא ראיתי בעליל איך התרח הזה נדלק על הפרגית הזו – אסתר.
מכאן ועד העץ הייתה דרכי קצרה,ואני המן הגדול והחשוב,נמשך מידי שנה אל ריח אוזניי העולה ממטבחי ישראל ומתבונן בעיניים כלות כיצד סותמים לי את האוזניים בגרגירי פרג שחורים או בתמרים דביקים ומתוקים. החלטתי לפנות אל מוקד הריח. שתי תיבות מלאות אוזניים נצבו במרכז החדר ושישה יצורים משונים כרכרו סביבם ושילחו בם שיניהם. האחד, ילד מגודל השתעל בין הנגיסות ותיבל מידי פעם בכדורים לבנים, כשמפעם לפעם הוא נשאל "לקחת אנטיביוטיקה?" הילד הגדול הזה בילה מכורבל במיטה קצרה לרגליו הארוכות, אך מיום ליום הצטמצם זמן שהייתו במיטה וכמו מוכה אמוק היה מזנק לעבר כוכי הבית, מרוקן אותם מתכולתם ומפזרם על פני כל הבית. לפתע לתדהמתי ראיתי איך כל הסלון הופך לקרנבל תחפושות: אופניי הכושר הפכו לרב עכבר, הכורסא ניבטה עוטה גלימת כישוף ושרביט קסמים. על הרמקול, הזדקר סימפסון צהוב בגלימת תכלת ותמונות יצורים מחופשים עם פסלוני זרבובים התפרשו על המזנון ואפילו העלים הירוקים בעציץ לבשו מגבעת ליצנית. עודני מתרשם מעצמת היצירה,והנה הפך הסלון לתערוכת מנעלים ומדרסים שוני צורה וגודל,מתקופות שונות בהיסטוריית יצורי הבית, מגפיים ארוכים בצד סנדלים פתוחים מתגוללים בנעלי ספורט גדולות מידה לנעליים חצאיות זעירות. ועוד ידו הרעננה נטויה והוא גומע בעליצות משמונת הגימלים שהקנו לו ראותיו המשתנקות מדוחק הקורס הצבאי בנ.מ. חמוד הילד הזה, מלפף בחיבוק דובי את אמו, בוחש במחבת ושופת מים רותחים לספלי הקפה של בוגרי הבית. וטרם תיכרת החביתה המקושקשת מפיו, והוא כבר מחזיק בשפורפרת אפורה ומרביץ זרם של דברי האואי לתוכה וחיוכו העוברי קורן בין המילים. אני לא בטוח,אבל נדמה לי שיש איזשהו סם פלאים באזניים שלי הנגרסות בין שיניו, אשר נמסך בעורקיו של חייל השוקולד הנחמד.
השעה15:00 לפי שעון המקרוגל
הנה התגנב אל המטבח יצור צחור עור,הלום קורי שינה
בידו האחת שולף מעדן דני מהמקרר ובאחרת הוא חוטף אחת מאזניי ועם שללו נסוג הוא חזרה למאורתו, ואני בסקרנותי הפרסית דולק בעקבותיו ובקושי מספיק לאסוף את שולי רוחי לפני שהדלת נסגרת על סורג ובריח.
ואוו,בכל מאה עשרים ושבע המדינות מפרס ועדי מדי,מהודו ועד כוש לא חזיתי בכזה מצבור של מסכים ואפרכסות. והעלם מנווט בין המסכים כעופר איילים, מדבר אל האפרכסת של המכשיר המצלצל, מקיש במקלדת אחת בימינו,ובשניייה בשמאלו, ומזווית עינו מתבונן בדמויות הנעות על המסך השלישי חסר המקלדת.
פרפר לילה צחור