היא ניצבת בדד בתבל, אין מילים
היא ניצבת קפואה ואילמת
מישהו במרחב מכוון גלגלים
ומפגין שתיקתו הרועמת.
היא עוצרת דרכה הלומת עפעפים
וראשה הסחוט עוד קודח
טרם אור שימחה את יראת הצללים
קולמוסה אל הנצח טורח.
היא ניצבת קטנה היקום הפרוץ
היא ניצבת דמומה ושותקת
מישהו בווודאי משוטט שם בחוץ
ורוחו נסערה וזועקת.
היא שותקת בדד בעולם האפל
ואוזניה כבדו מלשמוע
ועיניה כהו אין אונים אל האל
אך לבה מייחל עוד לנבוע.