הוּא אָמַר
אִי שֶׁל שֶׁקֶט בְּאִי שֶׁקֶט –
וְהֻקְסַמְתִּי:
כַּמָּה הֵיטִיב לְנַסֵּחַ
וְיָדַעְתִּי שֶׁאוּלַי אַף פַּעַם
אֲנִי לֹא אֵדַע
לְפַעְנֵחַ.
עֲלוּמָה הִיא הַנֶּפֶשׁ
וּדְרָכֶיהָ לוּטוֹת
בְּחֶבְיוֹן עַרְפִלִּי וּמָבוֹךְ
וְעִתִּים שְׁעוֹן הַזְּמַן
מְקַפֵּל מְחוֹגָיו
וְאַתָּה רַק מַמְתִּין וְנָבוֹךְ.
אֵיךְ מִתַּחַת לַשֶּׁטַח הָיָה מִסּוֹעֵר
וְאוּלַי נִדְלְקָה גַּם נוּרָה
לֹא רָאִיתִי סִימָן שֶׁהוֹרָה מְעֻרְעָר
אַךְ בִּפְנִים הִתְלַקְּחָה מְדוּרָה.
עַתָּה הוּא סָגוּר בְּאוֹתָם מוֹסֵרוֹת
לִרְתֹּם אֶל כִּרְכֶּרֶת שְׁפִיּוּת
וְאֵין עֲרֻבָּה לְנִצְחוֹן הָאוֹרוֹת
לַחֲנֹק אֶת שְׂרִידֵי הַסִּיּוּט.
אָמַר "אִי שֶׁל שֶׁקֶט" וְטוֹב שֶׁאָמַר
כִּי לִי הוּא קֻרְטוֹב נֶחָמָה
דְּבֵקָה בְּתִקְוָה לְהַמְתִּיק אֶת הַמַּר
שֶׁל נַפְשׁוֹ בְּדַרְכָּהּ אֶל תְּקוּמָה.