כְּשֶׁאֵייבִּי הָיְיתָה קְטַנָּה
תִּינוֹקֶת בַּת שָׁנָה
יָדְעָה הֵיטֵב לִבְכּוֹת
וְלֹא בִּגְלַל זְרִיקוֹת
אֲפִילּוּ כְּשֶׁהָיְיתָה בַּת שְׁנָתַיִים – שָׁלוֹשׁ
לִפְעָמִים אֵיזֶה בּוֹרֶג נָפַל לָהּ בָּרֹאשׁ
כָּךְ אַבָּא אָמַר כְּשֶׁהָיְיתָה מְיַיבֶּבֶת
לְלֹא כָּל סִיבָּה וּבְלִי בֶּטֶן כּוֹאֶבֶת.
זֹאת אֵייבִּי , אָמְרוּ, בִּבְכִיּוֹת אַלּוּפָה
וְחָשְׁבוּ עֲצוּבִים מָה יִהְיֶה בְּסוֹפָה.
עָבְרוּ הַיָּמִים וְחָלְפוּ הַלֵּילוֹת
בַּבַּיִת הִמְשִׁיכוּ לָגוּר יְלָלוֹת
אֲבָל לֹא מֵאֵייבִּי, כִּי יֶלֶד קָטָן
קִיבֵּל אֶת תַּפְקִיד הַבַּכְיָין, הוּא לִיטָן
וְשׁוּב שְׁאָגוֹת וּבְכִיּוֹת תַּמְרוּרִים
הוֹצִיאוּ מִדַּעַת אֶת זוּג הַהוֹרִים.
צָרָה זוֹ צְרוּרָה, כָּךְ הָאַבָּא אָמַר
בֶּכִי נוֹרָא שֶׁאֵינֶנּוּ נִגְמָר…
עַכְשָׁיו גַּם לִיטָן הִתְבַּגֵּר וְנִרְגַע
אַךְ שׁוּב בַּדִּירָה אוֹתוֹ קוֹל מְשׁוּגָּע
לֹא שֶׁל צְלִילֵי אוֹרְגָּנִית אוֹ כִּינּוֹר
רַק בֶּכִי גָּדוֹל שָׁל יַלְדָּה אֱלִינוֹר.