חִישׁ קַל מִתְיַצֶּבֶת
לִבְדֹּק מִתְנַדֶּבֶת
לִמְדֹּד אֶת עָצְמַת גַּעְגּוּעֶיךָ
בְּעֵט כְּבָר חוֹפֶרֶת
גורדת עוֹדֶרֶת
עַד כְּלוֹת נִשְׁמָתִי אַחֲרֶיךָ.
אֶחְשֹׂף רְגָבִים
פֵּרוּרֵי אֲהָבִים
עַד עֶצֶם עַצְמֵי עֲצָמֶיךָ
בְּחִיל אֶעֱקֹב
אִם תֵּדַע לֶאֱהֹב
אֶתְבּוֹנֵן בְּעִקְבֵי פְּעָמֶיךָ…
נְכוֹנָה לִבְדִיקָה
בַּמַּדְחֹם, בַּסִּכָּה,
לִצְבֹּט בִּקְרוּמֵי גַּעְגּוּעַ
לִבְדֹּק עַד כַּמָּה
בִּי תִּמְצָא נֶחָמָה
בְּלִי סָפֵק וְהִסּוּס וּמַדּוּעַ.
מִתְנַדֶּבֶת מְאוֹד
בַּחֲשַׁאי וּבְסוֹד
אֶל לִבְּךָ הַפּוֹעֵם כְּבָר נִגֶּשֶׁת
לְפַלֵּס בְּמָבוֹךְ
אֶל הַמּוֹהֵל בְּתוֹךְ
אֶל נִבְכֵי גַּעְגּוּעַ לוֹחֶשֶׁת
כְּשֶׁאַגִּיעַ…אֶגַּע
בְּאוֹתָהּ הָעֶרְגָּה
מִמְּצוּלוֹת עֲרָפֶל אֲחַלֵּץ
הַאִם שָׁם שָׁכַח
קוּפִּידוֹן הַמַּלְאָךְ
לְהַטְמִין בְּקִרְבָּהּ אֶת הַחֵץ?!
בִּרְעָדָה אֲעַרְטֵל
בְּרִגּוּשׁ מְטַלְטֵל
אֶת אוֹתָן מַלְמְלוֹת הַכִּסּוּף
אֶרְוֶה צִמְאוֹנוֹ
לְטַפֵּחַ אוֹנוֹ
לֹא תִּמּוֹג תְּשׁוּקָתוֹ לֹא תָּסוּף.
רַק תִּרְמֹז, אֲזַנֵּק
אֶל שְׂפָתַי אֲהַדֵּק
אֶתְרַחֵץ בְּתוּגַת גַּעְגּוּעֶיךָ
בְּלִי הִסּוּס בְּלִי לַחְשֹׁב
כָּךְ הָלוֹךְ וְגַם שׁוּב
אֶבָּלַע אֶשָּׁאֵב לִשְׂפָתֶיךָ.
אבלע אשאב לשפתיך.